הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם – יונס יונסון

  • סוקרת: יעל ועקנין
  • סופר/ת: יונס יונסון
  • ז'אנר: הומור, פרוזה תרגום
  • הוצאה לאור: כתר
  • מספר עמודים: 224

תקציר:

זהו סיפורו המצחיק עד דמעות של אלן קרלסון, שפרש לבית אבות אחרי חיים ארוכים וסוערים. זו אמורה להיות תחנתו האחרונה עלי אדמות – אבל גופו בריא ומסרב לבגוד בו, ולאכזבתו הגיע יום הולדתו המאה.
בבית האבות מכינים לכבודו אירוע רב-רושם ומשתתפים, אבל אלן נמלט ממסיבת יום ההולדת שלו עצמו. כשעובר אורח מבקש ממנו להשגיח לרגע על מזוודה מסתורית, הוא מחליט לקחת אותה ולהיעלם. עד מהרה נאלץ אלן להימלט על נפשו – כשבעקבותיו דולקים שוטרים וגנגסטרים, התקשורת השוודית והאומה כולה.
המרדף בן החודש אחר אלן והכנופיה הצבעונית שמתקבצת סביבו שזור במסע מטורף לאורך המאה ה-20: איך קרה שגיבורנו הציל ממוות את הגנרליסימו פרנקו, קיבל טרמפ מצ'רצ'יל, סעד ארוחת ערב עם טרומן ושט בנהרות סין עם רעייתו הצעירה של היושב ראש מאו? מתברר שאלן לא רק היה עד לכמה מהמאורעות המכריעים במאה הקודמת, אלא אף גרם להם.

הסקירה שלי:

אני אפתח בווידוי: עברתי ליד הספר הזה עשרות פעמים בעת ביקוריי בחנויות הספרים ותמיד דילגתי עליו ממחשבה שהוא לא יהיה לטעמי.
מודה, רפרפתי פעם או פעמיים על התקציר ולא התעמקתי בו ממש כי משהו בשם הספר והכריכה גרמו לי לחשוב שזה לא יהיה בשבילי.
אך לאחר שקראתי 3 ספרים של פרדריק בקמן והבנתי שזה ז'אנר שיכול מאוד לעניין אותי, חיפשתי ספרים בסגנון הזה וקיבלתי המון המלצות על הזקן בן המאה, יותר לא יכולתי להישאר אדישה ומיד רכשתי אותו.

הספר מדבר על איש חביב בן 100 שבורח בדרך לא דרך מהמשטרה ומכמה גנגסטרים עקב מזוודה שלקח כמעט ולא בכוונה ממישהו שביקש ממנו לשמור עליה בעוד שהוא נכנס לשירותים ציבוריים בתחנת הרכבת.
הקשיש ברח מבית האבות שבו הוא גר וידע שהוא צריך למהר לפני שיבואו לחפש אותו ולכן עלה על הרכבת הראשונה שהגיעה, למרות שזה היה בזמן שהמזוודה תחת השגחתו.
אלן (הלוא הוא הזקן החביב בן המאה) התחיל את המסע הזה ללא ידיעה כיצד והיכן הוא ייגמר ובחר לרדת בתחנה הכי רחוקה שהתקציב בכיסו הרשה לו בעודו גורר אחריו את המזוודה.
מהרגע שירד מהרכבת בתחנה המדוברת, התחילו העניינים להסתבך כמו שמתאים רק לאלן קרלסון.
מה מתאים לאלן קרלסון אתם תוהים? כאשר תקראו את הספר, תבינו שלא מפתיע שהוא הצליח לסבך ולהסתבך ככה.

במהלך הספר חוזרים אחורה בשנים ולומדים מי הוא אלן קרלסון מאז שהיה נער צעיר ועד שהגיע לגיל 100 המופלג.
מגלים שאלן עבר לא מעט מאורעות היסטוריות, פוגש כמה מנשיאי ארצות ברית, ראש ממשלת בריטניה, נשיא רוסיה ואפילו גנרלים חשובים.
הסיפור יכול במקצת להזכיר את הסרט פורסט גאמפ המפורסם ש"שתל" את המונח Shit happened או קיבל מדליה מהנשיא וכדומה…

כשהעלילה בספר מתפתחת יש קפיצות מההיסטוריה להווה ובכל קטע נראה שאיכשהו, במזל, בשכל, בקשרים או בטעות – אלן מצליח להתחמק מדברים מסוכנים ואף ממוות.

אני כן אגיד שבתחילת הקריאה, לקח לי זמן למצוא עניין ולא חשבתי שהעלילה תתפתח למשהו שיכול למשוך אותי ובטח שלא להצחיק אותי עד דמעות – אוי כמה שטעיתי.
המשכתי לקרוא את הספר בגלל כל ההמלצות של לא מעט אנשים שהתעקשו שזה ספר מצחיק, גאוני ומאוד דומה לסגנון שאותו חיפשתי.

כשהסיפורים ההיסטוריים בספר התחילו להיבנות וקצת להסביר על האופי של אלן לפי התגובות שלו, הלך הרוח שלו והחיוביות המעט מוזרה שלו וזה למרות כל מה שקרה לו ובתוך כל זה לחזור בין לבין לסיפור העכשווי שברקע, אז הספר התחיל להיות מעניין, לגרום לי לצחוק עליו, לצעוק עליו וקצת לרחם אפילו.
אבל מה שהכי מושך זה האופי של אלן, כמה שהוא בן אדם נוח, אדיש, תמים (אולי לא?), חיובי, סקרן ובכלל לא אנוכי יחד עם הסתכלות על קו המחשבה שלו שמאוד מעניינת ואעז להגיד קצת מעוררת קנאה.

בזמן הספר מצאתי את עצמי צוחקת בקול וחוזרת מספר פעמים לאותה פסקה מצחיקה בשביל לקרוא אותה שוב וליהנות ממנה.
היו אפילו רגעי מתח שגרמו לי לחשוב שזה הולך להיות מאוד קשה "לצאת מזה" ואיכשהו המתח נשבר בליווי של הקלה וצחוק גדול.

מיד לאחר קריאת הספר, ידעתי שהוא יתויג אצלי כספר שאמליץ עליו לא מעט אך בד בבד היה לי ברור שזה לא ספר שקל לתייג אותו כמשהו שכל אחד יאהב.
וגם עכשיו כשאני כותבת את השורות האלו, קשה לי באמת להסביר כמה הנאה שאבתי מקריאה הספר וכמה הייתי רוצה למצוא עוד ספרים דומים שיגרמו לי כקוראת להתאהב באיש חביב בן מאה.

שתף סקירה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
פרסומת
יעל ועקנין

יעל ועקנין

עצמאית, בלוגרית ותולעת ספרים

לכל הסקירות של יעל

כל הזכויות שמורות ל YAELBOOKS

דילוג לתוכן