לפני שהיינו זרים – רנה קרלינו

אז את הספר הזה קניתי כספר טיסה.
ספר טיסה מבחינתי זה ספר שאמור להיות קליל, חיובי (תמיד!) ובמקביל גם מסקרן ומושך, כזה שלא ארצה להוריד אותו מהיד והטיסה תעבור לי בצ'יק צ'ק.
את הספר הזה קראתי בדיגיטלי, למרות אהבתי הגדולה למודפסים, מפאת מקום במזוודה (הגיוני, לא?)
אז ראיתי לא מעט המלצות לספר הזה, שהוא מקסים, רומנטי, חובה קריאה וכל ההמלצות האלו אכן שכנעו אותי שזה ספר שיתאים לי.
הרעיון לספר הזה בעייני היה דיי ייחודי ומסקרן.
הספר מספר על זוג חברים, אוהבים, שאחרי 15 שנה נתקלים אחד בשנייה במקרה ברכבת התחתית ולא מצליחים להחליף מילה היות והרכבת נסעה שהאישה בתוכה והבחור נשאר לעמוד על הרציף.

הספר מתחיל מנקודת מבטו של מאט ומתחיל בהווה ועם הזמן (והזיכרונות) בהמשך הסיפור, חוזרים אחורה בזמן.
אני באופן אישי, מאוד אוהבת ספרים שקופצים בזמן. זה נותן לי ממש לחוות ולהרגיש את מה שקרה לדמות וזה בעייני משמעותי יותר מאשר רק לקרוא על הזיכרון עצמו – בקפיצה אחורה בזמן, אני חווה את התחושות שהרגישו אז ויכולה בזכות זה להבין את ההווה ואת ההיגיון שהדמות שזוכרת את העבר, נשענת עליו וממש חיה אותו מחדש.

הרעיון של להיתקל במישהי במקרה, אחרי 15 שנה ברכבת ולקבל "פלאשבקים" של כל הזיכרונות מהעבר להרגיש כאילו חווים מחדש את האירועים שהיו ואולי אף להתאהב מחדש בעיניי זה מאוד הגיוני ומאוד רומנטי – זה קצת דומה (וקצת שונה) עם מה שקרה לי עם בעלי 😊

אז הגיבור, מאט – בהווה הוא קצת נמושה בעיניי. קצת חלשלוש שדמיינתי אותו יושב כפוף על המחשב בעבודה ו"מקבל" את החיים כפי שהם בלי להתאמץ לשנות ולעשות משהו.
כמובן שלאחר הפגישה המקרית עם הבחורה מהעבר, משהו בו השתנה.
כשדיבר על חייו כיום ועל המצב שהגיע לנקודה שבה הוא נמצא, הבנתי אולי רק קצת את הסיבה להיותו "מיואש מהחיים".
הרצון שלו למצוא את אותה בחורה שנתקל בה, הרגיש לי קצת – טו ליטל טו לייט – (קצת מאוחר מידי). קצת עצבן אותי שהוא לא ניסה לחפש אותה כל הזמן שעבר עד לנקודה שנתקל בה במקרה (ואם כן, לא אמרו את זה ממש בספר).
אהבתי את הסיפור של הזוג הזה – 15 שנה אחורה – את הידידות שנוצרה ביניהם, האמון, החברות והמשיכה. אהבתי שזה משהו שנבנה ולא הייתה שם התאהבות מידית וכוח משיכה חייתי מהרגע הראשון.
מודה, אני אוהבת ספרי Slow Burn . כשאני קוראת רומנים, אני אוהבת לראות את האהבה נבנית, את החברות ואת האמון שבני זוג צריכים שתהיה להם במערכת יחסים איכותית וקשה לי עם כל הספרים שבהם הגיבור או הגיבורה (או שניהם) נתקלו אחד בשני בצורה כזו או אחרת וכבר למחרת המחשבות שלהם מדברות על אהבה, תוך כמה ימי סקס הם כבר בהריון ומכאן הדרך אל האושר קצרה…
הגיבורה, גרייס, מתוקה אמתית. ממש אהבתי אותה. היא הרגישה לי מאוד אמתית.
הרגשתי והתחברתי לפחדים שלה, לרצון שלה לסלוח שצריך וגם כשהיה צריך לכעוס זה עדיין היה במידה נכונה. הרצון שלה להתחבר אליו ולהיות "ידידה" שלו בתקופת הקולג' שבדרך כלל עמוס סיפורי חברות (אישה עם חברות, גברים עם חברים), זוגיות וכדומה נראתה לי בהתחלה קצת מוזרה אבל מצד שני, לא כולן תמיד מחזיקות צי של חברות שהולכות אחריהן לכל מקום – וזו הייתה גרייס.
בחורה חמודה עם חברה אחת טובה וידיד הכי טוב (מאט) שעזרו לה לעבור את היום יום בקולג'.
היא בחורה חזקה ועם לב טוב (לעיתים מידי) שפשוט איכשהו הצליחה ליפול לתככים של מישהי אחרת ובכך לאבד את מאט למשך 15 שנה – איך ולמה – תקראו בעצמכם בספר!
גם העובדה שאחרי שהם כן הצליחו להיפגש אחרי 15 שנה וזה לא היה מיד Happy ever after – עזר לי לגבש את דעתי שהספר הזה בהחלט איכותי.

סה"כ הספר מאוד יפה, רומנטי , לא קיטשי בכלל, לא מלא בתיאורי סקס מוגזמים ובאמת ספר שכיף לקרוא וגורם לך להרגיש חיבה גדולה לדמויות.

אבל… כן, מה לעשות, יש אבל – קראתי את הספר הזה בדיגיטלי (לצערי) וספר שמוגדר 320 עמודים הרגיש כמו 200 עמודים.
היו רווחים ענקיים בין השורות, היו עמודים עם 5 שורות סה"כ – וזה כ"כ מעט!
קראתי פה ושם ספרים בדיגיטלי ומעולם לא נתקלתי בספר שכולו היה מלא רווחים. באיזשהו מקום הרגשתי שאני קוראת ספר ילדים. ספר שבנוי כמעט כולו על חורים לבנים וכל כמה שורות צריך להעביר דף.
זה קצת ביאס לי את החוויה הכללית – למרות שהספר בסוף התגלה כספר שאהבתי.