ספק סביר - וויטני גרסיה

  • סוקרת: יעל ועקנין
  • סופר/ת: וויטני גרסיה
  • ז'אנר: רומן אירוטי, פרוזה תרגום
  • הוצאה לאור: בוקטיק
  • מספר עמודים: 363

תקציר:

כאנדרו המילטון, עו"ד מצליח ושותף במשרד עו"ד משגשג, אין לי זמן לבזבז על מערכות יחסים, אז אני מספק את צרכיי באמצעות שיחות צ׳אט אנונימיות ושוכב עם הנשים שאני פוגש אונליין. החוקים שלי פשוטים:
ארוחת ערב אחת. לילה אחד. פעם אחת.
מדובר אך ורק בסקס מזדמן. לא פחות. לא יותר. בלי שמות, בלי סיבוכים ובעיקר בלי שקרים.

כך לפחות היה עד ״אליסה״…

היא הייתה אמורה להיות עורכת דין בת 27, תולעת ספרים ולגמרי לא הסגנון שלי. היא הייתה אמורה להיות מישהי שאני עוזר לה בייעוץ משפטי טלפוני בשעות הקטנות של הלילה, מישהי שאני יכול לסמוך עליה עם סיפורי הסטוצים שלי, אבל אז היא הגיעה למשרד שלי לריאיון התמחות והכול פאקינג השתנה…

הסקירה שלי:

אז יש פה סיפור על עורך דין רודף שמלות מובהק אשר כל חייו מוקדשים לעבודה שלו במשרד עורכי דין גדול וכמובן לנשים, הרבה נשים, נשים מכל מיני סוגים.
הוא מייעץ כבר כמעט חצי שנה למישהי בשם אליסה שפגש באתר שנותן ייעוץ מעורכי דין ועוזר לה כמה שניתן ופה ושם ועל הדרך גם חושף בפנייה את חיי ההוללות שלו – ידידה וירטואלית נקרא לזה?
אליסיה מצידה נשארת מסתורית כלפיו והוא מבחינתו מנסה ללחוץ כל הזמן לפגישה – היא בטוחה (ולא רחוקה מהאמת) שכל מה שהוא רוצה בפגישה איתה זה, ובכן כמובן שסקס.
המוטו של אנדרו הוא "ארוחת ערב אחת, לילה אחד, פעם אחת."
הוא מספר לאליסיה על הבחורות שאותן לקח לארוחת ערב, נכנס איתן למיטה, שלח אותן לדרכן ולא הסתכל לאחור והיא מבינה שבמידה ותיפגש איתו, זה מה שיהיה וכך ייגמרו "יחסיהם" הידידותיים.
למרות שאליסיה מסרבת לפגוש אותו, היא כן נדלקת קצת מהסיפורים שלו וגם אנדרו נמשך לאנונימיות ולחברות שהם בנו.

אליסיה (שבעצם נקראת אוברי), היא סטודנטית למשפטים וגם רקדנית מוצלחת.
היא נכנסה לרשת החברתית בסוג של מרמה כדי להתייעץ עם עורכי דין לגבי שיעורי הבית שלה ושם פוגשת את אנדרו.

הספר הזה מוגדר כרומן אירוטי, אז באתי מוכנה לסצנות סקס והמון מתח מיני.
אבל, לאור העובדה שקראתי לא מעט מהסוג של הרומן האירוטי ובהחלט יש ספרים שכתובים בצורה מ-ע-ו-ל-ה ולא נותנים הרגשה שאני צופה בסרט פורנו סוג ד', במקרה של הספר הזה, לצערי כן הרגיש ככה.
ההתעסקות של הסקס על כל רבדיו בספר הזה, קצת הוציא אותי מריכוז.
כלומר, נכון שאומרים שגברים חושבים על סקס כל 4 דקות (בממוצע?) אבל לקרוא על זה בספר כל 4 שורות – מוגזם.
ניסו לתת אופי ועומק לדמויות הראשיות אבל זה הגיע – טו ליטל טו לייט.
ברגע שמבינים קצת על ההיסטוריה של אנדרו ומה קרה לו שגרם לו להיות – הוא – אפשר אולי להבין את האופי הנורא לא מתחייב שלו אבל חוץ מהבנה קטנה, אין לי שום הערכה לגבי הדרך שהוא מתנהל.
הבחורה נפלה שדודה לרגליו בכל הודעה שעברה ביניהם ובעיניי, חברות או אמון כלשהו לא נבנה בקשר הזה.
מה שנבנה בו זה רק משיכה מינית (חזקה ככל שתהיה) אבל לא היה שם כלום מעבר לזה.

קשה לי עם הסיפורים שיש שם גבר מאצ'ו שכל כולו Player כי עבר טראומה כזו או אחרת (כולם בספר עוברים טראומה) והוא חובב משחקים ולא מוכן להתחייב בעד שום דבר עד לרגע שמגיעה בחורה שפשוט גורמת לו לגמגם מהרגע הראשון. הרי תמיד בסוף מגלים שמהרגע שראה אותה, משהו השתנה. לא מסתדר לי האופי – סורי.
כן, גבר שכזה יכול להתאהב, בוודאי שכן – אבל שיתאהב! לא שיחשוב על הגוף שלה, על איברים מסוימים, על צורת ההליכה שלה או מה שהיא לובשת ויצהיר – זו אהבה.
אז בעיניי לא, משיכה זה לא אהבה.
אותו דבר לגבי הבחורה שפתאום לא כל כך תמימה וצריכה מפית לנגב את הריר שלה כשהוא פונה אליה.

ושוב אני אגיד, קראתי כל מיני ספרי מהסוג האירוטי ובאמת שהיו כאלו מצוינים שבאמת שילבו סיפור עם עומק, אהבה וכמובן גם אירוטיקה – הספר הזה, בעייני היה נטו סקס.
אני יודעת שהיו המון המלצות על הספר הזה ואולי יש כאלו שיאהבו את הפשטות שבו – סקס, יחסים כאלה ואחרים וביי – לי זה פחות מתאים.
ברומן אירוטי, אני מחפשת את הרומן בין סיפורי האירוטיקה ויש ספרים שפשוט דילגו על האהבה בין שני הדמויות.

שתף סקירה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
פרסומת
יעל ועקנין

יעל ועקנין

עצמאית, בלוגרית ותולעת ספרים

לכל הסקירות של יעל

כל הזכויות שמורות ל YAELBOOKS

דילוג לתוכן