איפה את ברנדט - סמפל מריה

זה ספר שלא חשבתי שאתקל בו, לא במקרה ולא במכוון.
התקציר על הכריכה כמעט ולא יכול להיחשב כתקציר (לא ככה?) ולא הכרתי אותו עד שהמליצו לי עליו שביקשתי המלצה לספר "שונה".
טוב, זה ספר שונה בהחלט. בזה אין ספק.
הספר הוא חלקו מנקודת מבטה של ביתה של ברנדט וחלקו מורכב ממכתבים ואימיילים.
באחת מהסקירות שלי ציינתי כמה אני אוהבת ספרים המורכבים ממכתבים או מיילים (בעיקר מכתבים) וגם פה זה בעיניי הוסיף עניין ועוד נקודות מבט שבספר אשר כתוב בגוף ראשון או שלישי, לא רואים.

ביתה של ברנדט, בי, בעצם כותבת ספר על השתלשלות אירועים שגרמו לברנדט להיעלם (איפה את, ברנדט – אפשר להבין משם הספר שמחפשים אותה) מנקודת מבטה עם תוספות של מכתבים ואימיילים של ברנדט עצמה, השכנים, אביה ואף אנשים מעברה של ברנדט.
כתוב בתקציר שהספר יורה חצים לעבר הפוליטקלי קורקט האמריקאי, אני אומנם לא חיה באמריקה אבל כולנו, גם פה בישראל, יודעים לפי אין ספור סרטים/ ספרים על הפוליטקלי קורקט הקיים שם, תרבות ההיי טק וכו כדי להתחבר ולהבין.
אז הספר הזה בעיניי היה גאוני.
זה שורה תחתונה אבל בין לבין אגיד שהיה לי קצת קשה איתו בשלבים מסוימים.

השלבים שהיו לי יותר קשים לעיכול (רק כי הרגשתי מעט משועממת) היו נקודות המבט (במכתבים) של האנשים מהעבר של ברנדט שגרמו לי להשתעמם וגם להתבלבל – אני כן אגיד שבסוף זה התבהר אבל כשאני מתבלבלת באמצע ספר, אני חוזרת וקוראת את אותה שורה ואף חוזרת עמוד אחורה כדי לראות אם פספסתי משהו וזה מעט מעיק בזמן קריאת ספר.
גם התכתובות על אביה של ברנדט, אלגין, המתארות את "עברו" וגדולתו קצת הצליחו לשעמם אותי.
מצאתי באלגין איש משעמם, לא הרגשתי את האהבה שלו כמו שהיא תוארה פה ושם, אולי כן בסיפורים של תחילת החיים המשותפים שלהם אבל בהמשך זה הרגיש לי שהאהבה הגדולה שלו היא העבודה ולא יעזור כמה ניסו להוציא ממנו רגשי אהבה לקראת הסוף, לי היה קשה עם זה.
כשתקראו את הספר ותראו מהם הדברים שהוא עשה, אולי תבינו אותי.
ברנדט היא אישה תלושה מהמציאות והזויה בצורה מאוד לא רגילה אבל דווקא אהבתי את זה אצלה.
מה שכן, גם משהו אצלה לא יושב לי 100%. הדברים שעשתה מול מה שאמרה – לא התחברו לי אחד לאחד. אבל אני לוקחת את זה בהבנה עקב היותה אישה מאוד מיוחדת (נראה לי מיוחדת זה המילה הנכונה פה).

בי, הילדה – הופתעתי עד מ-א-ו-ד לגלות לקראת סוף הספר מה הגיל שלה. לפי תיאור הספר וההתנהגות שלה, אני ראיתי אותה בראשי הרבה יותר צעירה.
היא הייתה ילדה מהממת בעיניי, עברה לא מעט בחייה עקב רקע בריאותי וחיה בבית מוזר עם 2 הורים מוזרים ועדיין מצליחה לשמור על שפיות – אהבתי אותה מאוד.
וידוי קטן (או גדול) –לבת של ברנדט, בי, יש בעיה מולדת בלב, היא נולדה עם חדר שמאלי לא מפותח, זה נקרא הפופוליסטי לפט הארט ועברה 6 ניתוחים בילדותה וגם ניתוח שנקרא פונאטן (ניתוח לב פתוח).
איך אני זוכרת את זה לפרטים ומה זה בכלל קשור לוידוי שלי, אז אהבתי את בי כי היא מזכירה לי קצת אותי.
נולדתי עם אותה בעיה, רק שאצלי זה הפופוליסטי רייט הארט וגם אני עברתי ניתוחי לב כשהייתי ילדה ואת ניתוח הפונטאן עשיתי בין ה-500 הראשונים בעולם (בבוסטון) בשנת 91.
אני זוכרת את הריצות בבתי החולים, ההרגשה הפיזית הלא טובה וגם ההיאחזות במשפחה כדבר מאוד אם לא הכי חשוב.
וזה משהו שמאוד אפיין את בי לאורך כל הסיפור, למרות הקושי שעברה ולמרות שלא תמיד קל לה, היא נשארה נאמנה לאמת שלה ולמשפחה שלה. היא ילדה חכמה, יש לה חברה קרובה והיא תלמידת בית ספר אבל בין כל זה, היא מגנה על משפחתה כמו לביאה לאורך כל ההשתלשלויות שקוראות בספר.

אני חושבת שהצלחתי להיות מופתעת, לצחוק, לכעוס קצת (טוב, אולי הרבה), לסלוח ולהתאהב ממש לא רק בדמות אחד אלא ביותר – וזה בעיניי, הגדרה לספר גאוני.