נוכרייה - דיאנה גבלדון

חשוב לי להתחיל בלציין שנוכרייה זה רק הספר הראשון מבין רשימה ארוכה של סדרת ספרים שחלקם תורגמו לעברית וחלקם – ככל הנראה בדרך לתרגום.
גם על הספר הזה המליצה לי חברה טובה שיודעת על אהבתי לרומנים היסטוריים ואמרה שגם יצא סדרה על הספר המדובר.
אז לפני שציפיתי בסדרה, החלטתי לקרוא את הספר הראשון ולראות שהוא אכן מדבר אליי – בכל זאת, יש פה מעל 800 עמודים רק בספר הראשון – שזה מאוד, מאוד קשה!

הספר מספר על קלייר רנדל אשר נוגעת באבנים בהיותה בירח דבש בסקוטלנד ונשאבת כ-200 שנה אחורה.
היא נתקלת בחבורה של שודדים סקוטיים שדווקא מגנים עליה אך למרות הגנתם, הם חושדים בה שהיא מרגלת אנגלייה ולכן לוקחים אותה איתם למצודת ליאוך השייכת לשבט מקנזי.
מפה לשם היא מתקרבת בצורה כזו או אחרת לחלק מהאנשים השוכנים במצודה ולאביר סקוטי אחד במיוחד.

הספר נכתב מנקודת מבטה של קלייר שקולטת בשלב מסוים שהיא הגיעה ל-1743 ומתארת את ההתמודדות שלה והרצון לחזור למעגל האבנים כדי לחזור הביתה לבעלה הנמצא במאה ה-20 אל מול הרצון שלה להישאר בעבר שבו נמצא האהבה האחרת שלה.

בספר הזה יש המון הרפתקאות, מתח וסיפור פנטזיה בדיוני שמשתלב עם דברים שקרו באמת בהיסטוריה, שזה אגב, הוסיף המון ערך לספר בעיניי וכמובן רומנטיקה במיטבה.

כל כך אהבתי את התיאורים בספר, את המתח ושילוב הרומנטיקה בין שני הדמויות העיקריות.
הסיפור נרקם יפה והוא מספר משהו שונה מהספרים המוכרים כיום.
החיבור הלא צפוי אך החזק בין קלייר שהשאירה בעל שבאמת אהבה במאה ה-20 אשר בוגרת יותר גם בגיל וגם באופי לבין ג'יימי הסקוטי שהוא בחור צעיר יותר, בריא וחסון אך מלא בתמימות רגשית ולא מנוסה באהבה, במיניות ובכללי בזוגיות עם אישה.

את הספר הזה קראתי בשקיקה ובאמת שהיו לי כמה לילות לבנים בללו – בכל זאת מעל 800 עמודים! רק לסבר את האוזן, רכשתי אותו בשדה התעופה בדרכי לטיסה עם בעלי וכמעט כל הבילוי בחו"ל הוקדש לעיון בספר. בין טיולים ותוך כדי – הספר היה איתי.

אני אולי היחידה שחושבת שככה אבל בשלב מסוים כבר באמת שהרגשתי שהסיפור הזה (כלומר, המשך הספרים על הסיפור הזה) כבר נטחן ונמאס.
עם כל האהבה שלי לספר נוכרייה וגם לסדרת הטלוויזיה (זרה) שציפיתי בה, אני עדיין מרגישה שזה הפך להיות מוגזם.
כל ספר נוסף זה עוד סיפור אשר מרחיק ומקרב את הזוג הזה, עוד סיפור שהורס להם בית או חברות כלשהי – דיי.

כמה אהבתי את הספר הראשון וכמה שבאמת התאהבתי בדמויות ובכל האקשן והסיפור שביניהם (באמת זה היה אחד הספרים היותר טובים שקראתי) – אני לא יכולתי להמשיך מעבר לספר 4.
והאמת, גם בספר 3 יכולתי לעצור אבל הסופרת חכמה ונתנה משהו לצפות לו בספר 4.
מעבר לזה כבר לא ציפיתי ולא התעניינתי.

ההמלצה האישית שלי – קראו את נוכרייה והמשיכו עד לספר 4.