מאחורי עיניה - שרה פינבורו

תקציר:

שחלומות תמימים הופכים לחלומות בלהה. . .

כאשר לואיז, גרושה בת שלושים וארבע ואם לילד צעיר, בלי שום זוגיות שתצבע את האופק בצבעים זוהרים, פוגשת בבר גבר מקסים ומתנשקת איתו, נדמה לה שיש כאן סיכוי לשינוי.

אלא שלמחרת בבוקר, כשהיא מגיעה לעבודה, לואיז פוגשת את הבוס החדש שלה דיוויד, שהוא במקרה גם האיש שאיתו התנשקה בלילה הקודם… הוא אמנם אומר לה שהנשיקה היתה טעות איומה, אבל בכל זאת לא יכול להסיר ממנה את עיניו.

לואיז נתקלת ברחוב באדל, אישה יפה ובודדה, חדשה בעיר ומחפשת חברה. העניין הוא שלגמרי במקרה אדל נשואה לדיוויד. כן כן, ההוא מהנשיקה בבר שהוא גם הבוס החדש שלה. דיוויד ואדל נראים כמו זוג מושלם מהסרטים, אבל למה דיוויד כל כך שתלטן ולמה אדל כל כך מפחדת ממנו?

משהו בחיי הנישואים של השניים מעוות, אך לואיז לא מעלה בדעתה עד כמה; וכשאדל מלמדת אותה שיטה מסתורית לפתרון בעיות השינה שלה, לואיז נסחפת אל עולם מסוכן מאין כמותו ומגלה שהיא דוהרת ללא שליטה אל עבר תהום אפלה ושטנית.

הסקירה שלי:

אני לא בטוחה איך להתחיל עם הסקירה שלי מרוב שאני מבולבלת מהספר הזה…
הדעות ברשת עליו חלוקות – מ.א.ו.ד.
יש את אלו שאהבו אותו ואת הסיום המפתיע עד מאוד ויש את אלו שסיימו את הספר אומנם בפליאה אבל בתסכול ואפשר לומר אפילו עצבים.

השאלתי את הספר לחברה שביקשה ספר מתח (זה אחרי שקראתי אותו בעצמי) וחיכיתי לראות מה היא תגיד עליו והאם היא תסכים איתי או לא.
אני יכולה לומר לכם שהיא הייתה שקועה בספר ברמה מוחלטת, זנחה עבודות לימודים ודברים אחרים מהמתח והצפייה להגעה לסוף – אבל כשהיא סיימה אותו – אני קיבלתי צעקות 😊
היא, מסתבר שכמוני – לא הייתה מרוצה בלשון המעטה.

אז הספר מספר על לואיז, גרושה עם ילד אשר מתחילה רומן לא ברור עם הבוס שלה. לואיז נתקלת באדל ומתחברת אליה וכמובן מגלה שהיא נשואה לבוס שלה – כן, אותו אחד שאיתו היא מנהלת רומן.
לואיז שומעת את הצד של דיוויד, הבוס שלה ומנגד שומעת את הדברים מהצד של אדל ומנסה להבין מה הולך בזוגיות שלהם ולמה זה נראה לה לא הגיוני וברור.

אז מבלי לעשות ספוילרים או להרחיב רק אומר שהסיפור עצמו – הזוי ותלוש מכל מציאות הגיונית.
לא ממש חשבתי שמדובר בספר בדיוני אבל מסתבר שהוא דווקא כן.

יש שם מתח, תסכול, כעס והרבה עמודים שמובילים אותנו מצד אחד להסתקרן ומצד שני פשוט להישאר מבולבלים -שזה אני מניחה יכול להיות נקודת זכות לספר (ככה ספר מתח אמור להיות, לא?)

אבל בשלב מסוים ועד לסוף הספר – הכל מתחיל להתבהר ובכל זאת, מאוד לא הגיוני ומאוד מוזר!
רק לקראת הסוף מגלים כמה לא מדובר בספר מתח רגיל אלא בספר מתח בדיוני ופה התחילו הדעות להיות חלוקות בעייני.
הרי הספר טוב, מוביל אותנו בשבילים מלחיצים ומפחידים שגורמים לנו לרצות ולהפוך עוד דף, להבין עוד שורה ולהיכנס לתוך הראש של הדמויות. אנחנו במהלך הספר מנסים להבין למה הם עושים מה שהם עושים, מה לא בסדר איתם, למה זה פעם ככה ופעם ככה – ואז מגיע הסוף.
בום כזה מ-ב-א-ס! לא שציפיתי לסוף טוב ומתוק (הבנתי שמדובר בספר מתח) אבל גם ספר מתח או מתח בדיוני צריך סיומת הגיונית!

לי באופן אישי הסוף הרס את כל חווית הספר. אהבתי את המתח, זרמתי עם הבדיוני אבל הסוף – אותו לא קיבלתי!

עצבן אותי, תסכל אותי. רציתי לקרוא ספר מתח טוב סומר שערות אבל שייתן לי לנשום לרווחה בסוף ולא יכניס אותי לבאסה.

טוב, אני חושבת שאולי קצת ספיילרתי בגלל הטענות שלי על הסוף אבל סורי – זה חזק ממני.

אעצור את הסקירה פה ואגיד – לא יכולה לומר אם ממליצה או לא בגלל הדעות המאוד חלוקות ברחבי הרשת.
אם אני לא אהבתי, לא אומר שאתם לא תאהבו…