סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה – פרדריק בקמן

תקציר:

"סבתא שנאה עקרונות. בעיקר עקרונות של אנשים אחרים."

אלסה היא בת שבע והיא ילדה חריגה. סבתא שלה אומרת שהיא מיוחדת, ואלסה חושבת שלהיות מיוחדת זאת הדרך הטובה ביותר להיות חריגה. סבתא של אלסה היא בת שבעים ושבע והיא משוגעת – כלומר, אם אנשים שעומדים על המרפסת בחלוק רחצה ויורים כדורי פיינטבול על העוברים והשבים הם משוגעים. אלסה דווקא חושבת שסבתא בכלל לא משוגעת. היא חושבת שסבתא היא גיבורת־על. סבתא היא גם החברה הכי טובה – והיחידה – שלה. בבית הספר אלסה משתדלת לא לחטוף מכות מילדים שלא מחבבים ילדים חריגים או מיוחדים. אלסה מוצאת מפלט בממלכת מיאמאס – זאת ממלכה שסבתא מספרת לה עליה מאז שהיא נולדה, ושבה כל אחד הוא מיוחד ושונה ואף אחד לא חייב להיות נורמלי.

אחרי שסבתא מתה אלסה מוצאת מכתבים שהיא השאירה ושבהם היא מבקשת סליחה מאנשים שהיא פגעה בהם. כאן מתחילה ההרפתקה הגדולה של אלסה, שהתפקיד שלה הוא למסור את המכתבים לנמעניהם. המכתבים מפגישים אותה עם אוסף של טיפוסים מפוקפקים, מפלצות, כלבי תקיפה וזקנות ממורמרות, אבל גם מלמדים אותה דבר או שניים על האמת שבסיפורי אגדות, על החיים האמיתיים שמחוץ לממלכת האגדות ועל סבתא אחת מיוחדת במינה שאין, לא היתה ולא תהיה כמותה.

סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה הוא ספר מצחיק עד דמעות, מדמיע עד צחוק, מרגש וחד כתער, ממש כמו איש ושמו אובה, ספר הביכורים של פרדריק בקמן. זהו סיפור על חיים ומוות ועל אחת מזכויות האדם החשובות ביותר: הזכות להיות שונה

הסקירה שלי:

בספר הזה נתקלתי במקרה באחד מביקוריי בחנות הספרים – כן, אני מבקרת הרבה בחנויות הספרים.
ראיתי את שם הסופר וישר ידעתי שאני ארכוש את הספר הזה. עוד לפני שקראתי את התקציר.
יש לי את שאר ספריו של בקמן ואני מאוד אוהבת את סגנון הספרים שלו.

אז הסיפור מסופר מנקודת מבט של ילדה בת 7!
לחשוב שהספר הקודם שלו – איש ושמו אובה – מסופר מנקודת מבט של איש מבוגר וגם הספר – בריט מארי הייתה כאן – מסופר מנוקדת מבט של אישה מבוגרת – זה בהחלט שינוי מרענן לקרוא ספר שכזה מנקודת מבט של ילדה בת 7.
למרות שאלסה היא ילדה בת 7, היא מאוד בוגרת לגילה והמסע שהיא עוברת בעקבות מותה של סבתה ממחלת הסרטן הוא מסע שהשפיע על כל הסובבים אותה.
ילדה קטנה בת 7 עשתה הכל כדי להגשים את משאלתה האחרונה של סבתא ובדרך עזרה להמון אנשים.
בהליך קריאת הספר לא הייתי בטוחה אם הוא על גבול הבדיוני אבל לקראת הסוף כבר הבנתי שמדובר בספר שאינו בדיוני ואפילו יכול מאוד להיות מציאותי (לא, הוא לא – אבל הבנתם).
גם בספר הזה בקמן לוקח אותנו לסיור בראשם של אנשים שונים הנתפסים כ"מוזרים" וזה מופלא בעיניי.
הוא נוגע תמיד בנקודות הרכות שלנו כחברה והוא עושה את זה בצורה אשר מצד אחד הומוריסטית ומצד שני רגישה וחיובית.

בספר נתקלתי בבריט מארי – קראתי לא במכוון את הספר של בריט מארי (בריט מארי הייתה כאן) עוד לפני שקראתי את הספר הזה ורק אחר כך הבנתי שדווקא הייתי אמורה לקרוא הפוך. אבל זה לא הרס לי מחוויית הקריאה כלל וכלל.

אלסה היא ילדה מקסימה, רגישה, אמיתית, חזקה וגם קלפטע של ממש!
אהבתי אותה ואת כל מה שהתנהל בבניין שלה.
אהבתי שהסופר גרם למוח שלנו להתאמץ בכדי להבין יותר על השכן הזה, השכן ההוא והקשר בין כולם לבין הסבתא.
היה פה סיפור מדהים, מרגש ואפילו עוצמתי.
מרגיש לי שהספר הזה הוא לא "עוד" ספר… אני חושבת שזה ספר שחובה לכל אחד לקרוא.
כמה רגש ומשמעות יש בו – וזה סה"כ ספר שמסופר מנקודת מבט של ילדה בת 7.

אהבתי מאוד!