לבד בפריז ועוד סיפורים - ג'וג'ו מויס

אז כיף לי ממש כי זכיתי בספר הזה בהגרלה באחת מקבוצות הספרים שבפייסבוק וזה ממש שימח אותי כיוון שתכננתי לרכוש את הספר הזה אחרי שקראתי את התקציר שלו.
נכון שג'וג'ו מויס ידועה בספר שלה שהפך לסרט – ללכת בדרכך (וכל אלו שבאו אחכ). ובכנות, את ללכת בדרכך כלל לא קראתי. ראיתי אותו בטלוויזיה, התבאסתי עד מאוד בגלל הסוף שלו ואני עדיין מתלבטת אם להמשיך ולקרוא את ספרי ההמשך.

נחזור לספר לבד בפריז – הכריכה מהממת. הצבעים והאיור שבכריכה בהחלט משכו אותי. כל הכריכות של ספריה של ג'וג'ו מויס כמעט וזהות אבל זה בעיניי דווקא מגניב – לשמור על קו עיצוב שכזה.
אז כמו שאמרתי, סיפור על התקציר עניין אותי אבל רק אחרי שזכיתי בספר בקבוצה, שמת לב לשם הספר – לבד בפריז ועוד סיפורים. אני מודה, בהתחלה פספסתי את ה"ועוד סיפורים" ולא ממש הבנתי מה זה אומר.
ובהחלט הספר הזה הוא לא פשוט – ספר – . הוא נפתח בנובלה קצרה ונחמדה עד מאוד על נל אשר נוסעת לפריז לבדה בגלל שבן זוגה הבריז לה בדקה ה-99 אבל יש עוד אחרי הנובלה.
אהבתי ממש את נל, איזה דמות מהממת. מחושבת, חשדנית, מציאותית, עורכת רשימות (ממש צחקתי מזה) ופשוט ילדה טובה וחמודה.
פביאן הצרפתי, גם מתוק אמיתי! הוא בחור טוב, קצת תבוסתני אבל לא בצורה מעצבנת. הוא רוצה להיות סופר ובינתיים עובד למחייתו ולא מחכה שהכסף יצמח על העצים (שזה כבר פלוס גדול).
במהלך הספר ממש הרגשתי את הפחדים של נל, אהבתי את המחשבות שלה וגם את ה"אובר" חישובים שלה שדיי שעשעו אותי. גם את התחושות והמחשבות של פביאן אהבתי והרגשתי ממש.
זה כיף אמיתי לאהוב 2 דמויות ראשיות מבלי שאחד מהם יעצבן אותי (ולצערי זה לא קורה מספיק).
הסיפור היה מעניין, אומנם לא חדשני במיוחד אבל קראתי את כולו בשעות בודדות ונהניתי מכל רגע.
צחקתי, כעסתי והכי חשוב ממש התאהבתי בשניהם.

אני לא רוצה לכתוב יותר מידי כדי לא לעשות ספויילר אבל רק אגיד שהסיפור אמנם היה קצר – אבל יפה!

החלק השני בסקירה – החלק השני בספר…
ועוד סיפורים – שנגמרה הנובלה בשם לבד בפריז, התחיל סיפור קצר שאחריו באו עוד כמה סיפורים קצרים. כל סיפור לא היה יותר מכמה עמודים בודדים שמצד אחד היו ממש טובים (ממש!) ומצד שני לא כ"כ הבנתי את הפואנטה של זה.
תהיתי לעצמי אם הסופרת כתבה נובלה קצרה ולא רצתה שאנחנו, הקוראים, נקבל ספר קצר ולכן דחסת עוד כמה סיפורים קצרים בסוף?
היו לה המון רעיונות לספרים (חשבה על דמויות, מקרים, אירועים וכדומה) אבל לא הצליחה לראות איך כל סיפור מתפתח לספר שלם אז החליטה לכתוב את כל אחד בכמה שורות כסיפור קצר בתוך נובלה?
אז אני חלוקה בדעתי בעניין – כי בגדול כל סיפור בפני עצמו היה טוב! מחלקם חייכתי והתרגשתי, מחלקם צחקתי ושמחתי וחלקם גרמו לי לרצות לדעת עוד על הדמות על הסיפור על הכל!
מצד שני – מה הקשר? איך הסופרת הגיעה להחלטה שהיא מוסיפה כמה סיפורים קצרים בסוף ספר? באמת ניסיתי להבין. כן, אפשר לעשות ספר שכולו סיפורי קצרים, למה לא? מגניב. אבל ספר (או נובלה) עם דמויות, התחלה אמצע וסוף ואז פתאום עוברים דף ויש עוד סיפורים קצרים שאף אחד לא קשור לשני?

אז אני לא בטוחה מה אני מרגישה לגביו ולא בטוחה שזה משנה כל כך כי מה שאני כן בטוחה בו זה שאהבתי את הספר מהעמוד הראשון שלו ועד לאחרון. מוזר ככל שיהיה – עם הסיפורים באמצע והנובלה הקצרה והמתוקה בהתחלה – אני אהבתי.
ממליצה כספר קריאה קליל ונפלא.