רוגבי ואומנות הפיתוי - ג’יי. טי. גייסינגר

תקציר:

“אעזור לך להשיג אותו.”

מופתעת, אני מביטה בקאם. הוא עומד שם מחייך כאילו אמר את הדבר האינטליגנטי והמדהים ביותר שבוטא על ידי מישהו בהיסטוריה האנושית. “אתה… מה?”
“אני מומחה בשני דברים, לאסי.” הוא זוקף שתי אצבעות להדגשה, כאילו אני לא מסוגלת לספור כל כך הרבה. “רוגבי ואומנות הפיתוי.”

לג’ואלן ביקסבי המגושמת יש דייט קבוע מדי מוצאי שבת עם החתול שלה, עם רבע קילו גלידה ועם פנטזיות על מייקל מדוקס, מנכ”ל החברה שבה היא עובדת. בוקר אחד היא שומעת שהבוס הנשוי שלה בתהליכי גירושים והפנטזיות שלה משתוללות. האם יש לה סיכוי עם הגבר שעליו היא חולמת כבר עשר שנים?

קמרון מק’רגור הוא שחקן רוגבי מקצועי, מקועקע ושחצן במיוחד, ממוצא סקוטי, שעבר לא מזמן לגור בשכנות לג’ואלן. הוא ממש לא הטיפוס של ג’ו – בכלל לא – אבל הפלייבוי הידוע לשמצה מציע ללמד את ג’ואלן הביישנית כל מה שהוא יודע על אודות אומנות הפיתוי ולעזור לה להשיג את גבר חלומותיה, תמורת ארוחות ערב.

הודות לו ג’ואלן פורחת וגבר חלומותיה נעשה פתאום בר־השגה. האם זה באמת מה שקמרון רוצה? האם הוא באמת רוצה לדחוף במו ידיו את אשת חלומותיו אל זרועותיו של גבר אחר?

הסקירה שלי:

את הספר הזה רכשתי בהמלצתה של חברה (שיודעת מה הטעם שלי בספרים). חשבתי שמדובר ברומן רומנטי כזה שיעשה לי טוב בנשמה וישבתי לקרוא אותו בלי לדעת שאסיים אותו ממש כמה שעות לאחר מכן.

הספר מספר על ג'ואלן המהממת, שטוענת שהיא שמנה אבל אני בראש תיארתי אותה מלאה במקומות הנכונים 😊
ג'ואלן מאוהבת עד מאוד בבוס (מנכ"ל החברה לא פחות ולא יותר) שלה כבר 10 שנים.
כשהיא מגלה שהוא מתגרש, היא חושבת שזה בדיוק הזמן להשיג אותו אבל מסתכלת על עצמה במבט נוסף ומיד מתחרטת (חושבת שהיא שמנה, זוכרים?)

וכמובן שיש את קמרון, הלוא הוא קאם שחקן הרוגבי החתיך והגברי עד מאוד אשר גר במשך חודש ימים בדירה ממולה (מחליף את חברו שגר שם בדרך כלל).
הם נפגשים כשהיא כועסת על הווליום שהוא שומע בדירתו וכך מתיידדים עד שהוא מציע לעזור לה בלכבוש את הבוס שלה שהיא, הו כה אוהבת.
אני כן אגיד שהספר הזה היה צפוי ולא צפוי. הספר הזה היה באמת חוות עונג צרופה!
קראתי הרבה חוות דעת על כל מיני רומנים שקראתי שאמרו שהוא קורע מצחוק ומעולם לא מצאתי את ה"קורע מצחוק" ברומנים קראתי עד הספר הזה!
בספר הזה, אני מודה צחקתי בקול רם המון! באמת נהניתי! ברגעים שלא צחקתי, חייכתי. הכותבת כתבה סיפור בהחלט רומנטי וקומי. כל ההערות שלהם אחד לשני, באמת שזה שנינות שאני באופן אישי מאוד אוהבת!

קמרון הוא מ-ק-ס-י-ם! האזכור בתחילת הספר שהוא "לא" ג'יימי פרייזר מ"זרה/נוכרייה" באמת קרע אותי מצחוק כי ברגע שהיא תיארה אותו – זה בדיוק מי שראיתי לנגד עיניי!

יש פי סיפור קליל, כיפי, רומנטי להפליא עם נגיעות הומור שנונות שממש מוסיפות לספר הזה ה-מ-ו-ן אופי!
בספר היה אזכור לשני גיבורים ספרותיים – אזכור של ג'יימי פרייזר (Outlander) והחתול של גו'אלן נקרא מר בינגלי (pride and prejudice) – זה בעיניי היה קורע . ממש קורע.

בגדול, הספר הזה הוא באמת ספר כיפי, מצחיק, שנון, מעט מפתיע ומעט צפוי (לא אהרוס ואגיד מה הכוונה) ובאמת ספר שגרם לי להיות דיי מופתעת מהמהירות שקראתי אותו.
חשוב לדעת, זה סוג הספרים שמוגדרים – Slow Burn – כך שאם מישהי אוהבת ספר שמהדף החמישי הם כבר בסדינים – לא בטוחה שזה יהיה לטעמה.
אני באופן אישי, מאוד אוהבת ספרי Slow Burn, בעיניי אלו ספרים שנותנים קצת יותר ריאליות לספרים בז'אנר האירוטי שברובו מרגיש כמו תבנית קבועה. יש פה בניה של אמון, הערכה, חיבה כמובן שמשיכה ואז מגיעה האהבה – וזה בהחלט – My Cup Of Tea 😊

ממליצה בחום!

נ.ב – הספר הוא שלאותה הסופרת שכתבה את מתכון לאסון שגם הוא מומלץ ויש לו סקירה באתר