מתכון לאסון - ג’יי. טי. גייסינגר

עוד ספר מפי המלצתה של חברה שמכירה את אהבתי לספרי ה- Slow Burn  😊

את הספר הזה קראתי מיד לאחר הספר רוגבי ואומנות הפיתוי (גם של אותה סופרת) ואני מודה, מעט חששתי שהוא יהיה פחות טוב (מכיוון שכל כך אהבתי את רוגבי ואומנות הפיתוי).

הספר מספר על ביאנקה, נמרה אמיתית, שף במסעדה שבבעלותה אשר נתקלת באופן לא רצוי בג'קסון "החיה" בודרו. ג'קסון כועס על העולם – וכתוצאה מכך, גם עליה – והיא כועסת עליו שהוא כועס עליה, בקיצור, ממש שמח היה שם.

היא צריכה כסף כדי לטפל באימא החולה והוא צריך מישהי שתסכים להתחתן איתו כדי שלא ינשלו אותו מהירושה. עד כה, נשמע כמו "עוד" ספר שכזה, נכון? אז לא! באמת שלא! האמינו לי, קראתי ספרים בז'אנר האירוטי ובדרך כלל הרגשתי שאני קוראת את אותה התבנית עם שמות שונים בתור הגיבורים.

אז מהבחינה הזו – מלבד המתח המיני שבהחלט הורגש שם, נוצרה שם חברות וכימיה בין אישית שמאוד אהבתי לקרוא.

לביאנקה יש אופי חצוף, שנון וציני – כמו שאני מאוד אוהבת, ולמרות השם והמוניטין שיצא לג'קסון וגם העובדה שהוא חתיך די הורס, היא נשארת חזקה בדעתה ובעמדתה וגם את זה מאוד אהבתי. וממש אהבתי גם את ג'קסון, כי כל פעם שקראתי את הצד שלו, פתאום ה"כעס" שלו נשמע פחות נורא, וה"נביחות" שלו נשמעו כמו הגנה ולא כמו כעס.

וכמובן, יש פה ספר עם 2 נקודות מבט, גם מצידה של ביאנקה וגם מצידו של ג'קסון ואני חושבת שכאשר קוראים ספר עם 2 נקודות מבט – אפשר יותר להבין את המצב, את הלך הרוח, ללמוד את האופי של כל אחד וככה להיכנס לעומק הסיפור משני הצדדים.

נכון, בספר הזה יש הרבה יותר כתיבה "מלוכלכת" שמובילה את הספר הזה לז'אנר האירוטי מאשר בספר הקודם שלה, אבל עדיין זה שמר על הטעם הטוב כי היה סיפור יפה מסביב והיה משקל גדול מאוד לדמויות, לעבר שלהם ולהווה שלהם. ויחד עם כל זה, מדובר בספר Slow Burn והם לא נכנסו לסדינים מהר כל כך.

בגדול, הספר הזה גם גרם לי לצחוק לא מעט (הציניות שם כובשת), לכעוס, לחייך ואפילו כמעט לבכות (אמא עם סרטן זה חולשת כאב שלי) – בהחלט ספר שממש כיף לקרוא.

ממליצה בחום!