יהיר בחליפה - וי קילנד, פנלופה וורד

תקציר:

זה התחיל כמו כל בוקר ברכבת.
עד שנהייתי מהופנטת מהבחור שישב בצד השני של המעבר.
הוא נבח על מישהו בטלפון שלו כאילו הוא שולט בעולם.
מי היהיר בחליפה הזה חשב שהוא … אלוהים?
למעשה, הוא נראה כמו אלוהים. בערך.
כשהרכבת הגיעה לתחנה שלו, הוא קם בפתאומיות ויצא. כל כך בפתאומיות, שהטלפון נפל לו בדרך החוצה.
ייתכן שהרמתי אותו.
ייתכן שעברתי על כל התמונות שלו והתקשרתי לחלק מהמספרים.
ייתכן שהחזקתי בטלפון של איש המסתורין במשך ימים – עד שלבסוף אזרתי אומץ להחזיר לו אותו.
כאשר גררתי את התחת לצד השני של העיר, למשרד המפואר שלו, הוא סירב לראות אותי.
אז השארתי את הטלפון על שולחן ריק מחוץ למשרדו של האידיוט היהיר.
אבל ייתכן שקודם גם השארתי תמונה נועזת שלי בטלפון.
לא ציפיתי שהוא יחזיר לי סמס.
לא ציפיתי שחילופי הסמסים שלנו יהיו כאלה לוהטים.
לא ציפיתי שאתאהב בו עוד לפני שנפגשנו.
שנינו כל כך שונים.
אבל… אתם יודעים מה אומרים על ניגודים.
כשסוף סוף נפגשנו פנים אל פנים, גילינו שלפעמים ניגודים הם יותר מאשר מושכים זה את זה. הם מכלים זה את זה.
שום דבר לא היה יכול להכין אותי למסע שאליו הוא לקח אותי. ואני בהחלט לא הייתי מוכנה להגיע לאן שהגעתי כשהמסע הסתיים.
כל דבר טוב חייב להיגמר, לא?
אלא שאני לא ציפיתי לסיום שלנו.

הסקירה שלי:

ראיתי פרסום לספר הזה כשיצא בעברית והשם שלו סיקרן אותי. מאוד.
קראתי את התקציר ועוד יותר הסתקרנתי.
כמו שכתבתי בהרבה מהסקירות שלי, אני אוהבת ספרים שיש בהם הרבה חלופת הודעות – מיילים, סמסים וכו.
אז אם השם, הכריכה והתקציר מצאו חן בעיניי, זה היה ברור שארכוש אותו.

את הסקירה הזו אני כותבת אחרי קריאה שנייה של הספר.
קראתי אותו לפני מספר חודשים ולפני מס ימים החלטתי לקרוא שוב. זכרתי במעורפל מה קרה שם אבל החלטתי לקרוא כדי לכתוב סקירה כמו שצריך.

הספר מספר על סוריאה, נכון שהשם מגניב?!
היא בחורה פשוט מדליקה, צובעת את קצוות שיערה בכל מיני צבעים משוגעים שמתאימים למצב רוחה – שזה פשוט גאוני בעיניי.
היא לא הבחורה הטובה והתמימה שגבר הפנט אותה. ההפך, יש לה פה, יש לה אופי, יש לה קריזות ויש לה שנינות והומור שבאמת כבש אותי.
היא נתקלת בטעות באדון גרהם מורגן ברכבת ומרימה את הנייד שלו, שאיכשהו הוא הפיל אחרי שצרח על כל מי שדיבר איתו בטלפון.
גרהם מורגן, מה יש לומר על הגבר העשיר, החתיך שרגיל שכולן נופלות לרגליו. פה, זה פחות או יותר התחיל כמו כל סיפור בנאלי של גבר חזק ועשיר.
הוא סגר את ליבו בגלל מקרה שקרה לו בעבר (כמו כל גבר חתיך ועשיר מכל רומן אחר) ודווקא החוצפה של סוריאה וחוסר הרצון ליפול לרגליו, הם אלו שגרמו לו לרצות להכיר אותה מעבר לרצון להכיר אותה לעומק. וכשאני אומרת לעומק, אני מתכוונת ל-ע-ו-מ-ק (כספר אירוטי, תבינו לבד).
עם כל הרמיזות (הלא ממש מרומזות) שהוא מעביר לה וכל פעם שהיא הודפת אותו, הוא לומד להכיר אותה ולא רק לחשוק בה – וזה כל מה שארחיב בנושא כדי לא להרוס לכם את הספר.

אז מה חשבתי על הספר הזה, בהחלט נהנתי.
הספר הזה אומנם לא היה קומדיה רומנטית במיטבה, אבל הוא היה טוב.
הוא היה שנון, הוא היה מורכב, הוא היה רומנטי והוא היה מעניין.
אהבתי את סיפורי הרקע של הדמויות, אהבתי שלא הכל נפתר בקול ואהבתי שבכל זאת, משהו מהעבר הכואב נשאר איתם בעתיד ( תקראו ותבינו!).

העובדה שגרהם היה חתיכת מניאק ויהיר (בחליפה) בהתחלה הפכה אותו לעוד דמות בנאלית שאני מכירה מסוגי הרומנים האלו, אבל לאחר שמקלפים עוד שכבות, מגלים מה עבר עליו שגרם לו להיות כזה, ואיך החיים שלו הובילו אותו להיות יהיר בחליפה, ולאחר ההתעמקות הזו, יש הבנה וכל היחס שלו מובן ומקובל.

עם זאת, המעבר בין הרצון להכיר אותה "לעומק" ועד לרצות אותה באמת – היה מהיר מידי בעיניי.

מלבד זה, יש פה ספר טוב שכיף לקרוא והוא העביר לי את השבת בכיף ובקלילות.

שתף סקירה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email
פרסומת
יעל ועקנין

יעל ועקנין

עצמאית, בלוגרית ותולעת ספרים

לכל הסקירות של יעל

כל הזכויות שמורות ל YAELBOOKS

דילוג לתוכן