ההימור - קריסטן אשלי

את הספר הזה רכשתי באחד מיריד סוף השנה הגדולים וזאת לאחר שקראתי את ספרה הקודם של הסופרת – הצוואה – ועל אף שהדעות על הספר הצוואה היו חלוקות, אני הצלחתי ליהנות ממנו (למרות שפרשתי כמה עמודים לפני הסוף).

רכשתי את הספר הזה כי בספרה הקודם אהבתי שהדמויות שלה היו בוגרות ואהבתי שהיה שם משהו מעט שונה משאר הרומנים המוכרים לנו. הסיבה שפרשתי כמה עמודים לקראת סוף הספר הקודם זה בגלל שהסופרת הצליחה להתיש אותי עם המון דפים מלאים בתיאורים ומחשבות שמשכו ומשכו את הסיפור יותר מידי למרות שכבר היה ברור איך זה יסתיים, ולכן עצרתי בסיום שלדעתי היה נכון.

נחזור לספר הזה – כבר מהעמודים הראשונים הרגשתי שמשהו לא כ"כ מסתדר לי בסיפור אבל המשכתי לקרוא כי לפעמים ככל שהדפים עוברים, דברים מסתדרים ומתבהרים.
לצערי, בספר הזה, זה לא קרה.
לא קניתי בכלל את ה"משיכה" שהרגיש מקס לנינה. לא הבנתי איך הבחור עשה סיבוב של 180 מעלות בתוך פחות משעה!
לא הצלחתי להבין עד כמה הבחורה עיוורת או לא חכמה במיוחד שלא הצליחה לשים לב מה קורה עם הבחור שהשאירה בבית או מה לעזאזל רוצה ממנה מקס (הבחור מהבקתה).

זה ספר עם כמעט 700 עמודים! בעמוד 150 בערך, לא ראיתי את עצמי יכולה להמשיך ולקרוא ולכן רפרפתי הלאה בדפים ומה שגיליתי שם גרם לי סופית לנטוש את הספר.
לספר הרומן (סו קולד) הזה, היא הוסיפה מתח מאוד לא ברור והרבה בלאגן…
ולחשוב שכל זה (כל 700 העמודים) קרה בתקופת זמן של שבועיים או שלושה – לא מוגזם?!

אז אני את הספר הזה לא סיימתי.
ברשת, רוב הדעות עליו שליליות ואני יכולה לומר שאני בהחלט מסכימה עם הרוב.
בעיניי, לא מומלץ.