הרוצח שחלם על מקום בגן עדן - יונס יונסון

תקציר:

אחרי שנים ארוכות בכלא, אנדרס יוצא לחופשי. הוא רוצח שכיר, הוא חייב למצוא פרנסה, הוא מת לחיות. אבל איך?
עם אישה שהיא כומר, עם פקיד קבלה במלון מרופט ועם המון תקווה בלב ומחשבות איומות בראש, נוצרת חבורה משונה ויש לה מטרה אחת: לעשות את המכה. אלא שאז…
ובכן, אז קורה לאנדרס דבר משונה. הרוצח האיום, עז המבט ומסוכסך הנפש מתחיל להתעניין פתאום במשמעות החיים. כשהוא מוצא את אלוהים — וזה, למרבה הפלא, גם עונה לו — יוצאים השלושה,
בהדרכתו של השוכן במרומים, למסע מסחרר שבהדרגה יוצא משליטה.

הסקירה שלי:

את הספר הזה רכשתי אחרי שפרסמתי את הסקירה על הזקן בן המאה. לא מעט גולשים אמרו לי בתגובה שאם אהבתי את הזקן בו המאה, אוהב גם את הספר הזה.

הספר מספר על פר פרסון, פקיד קבלה פשוט ובודד אשר בדרך דיי מקרית נתקל בכומר (אישה) וגם ברוצח-אנדרס (רוצח לשעבר?) ויחד הם משתפים פעולה לעשות כסף – והרבה! 

כמו כל ספריו של יונס יונסון, הספר הזה הוא הרפתקה אחת גדולה. וכמו בכל העלילות של יונס יונסון, יש בספר הזה חבורה שמתעשרת בדרך מוזרה כזו או אחרת ויש חבורה נוספת שרודפת אחריהם בגלל הכסף או מסיבה אחרת.

זה שאני כותבת "כמו תמיד בספריו של יונס יונסון" אין זה אומר שאני לא אוהבת את הרצף הקבוע הזה – ההפך. כאשר קוראים ספר שאוהבים ומבקשים המלצה לספר בסגנון – לא תמיד מוצאים ספר שיענה על הציפיות.
בספריו של יונס יונסון – כל ספריו כתובים כמעט באותה צורה וכולם מעלים חיוך על הפנים בשלב דיי מוקדם בקריאה.

יונס יונסון תמיד כותב סיפורים על אנשים מיוחדים (אני בכוונה משתמשת במילה מיוחדים – תקראו את הספרים שלו ותבינו) שעושים דברים שונים ולא יומיומיים ותמיד מסתבכים בצרה כזו או אחרת ויחד עם זאת, מצליחים בעזרת השכל והרבה מזל להתחמק מאותה צרה ואף להצליח עוד יותר במעלליהם ובעיניי, הכתיבה הזו היא אומנות שגורמת להנאה גדולה.

אני חושבת שבשביל לקרוא את הספרים שלו צריך מוזה מסוימת, אין פה אקשן או מתח לא נורמלי, אין פה רומנטיקה שמחממת את הלב ואין פה דרמה של ממש.
הכל קורה מאוד מהר וזה מאוד מרענן…
יש לחץ – בום הוא נפתר.
יש מתח – בום הוא נגמר.
ברור למדי מיהם ה"רעים" בספר ומה מניע אותם ומה שאני עוד יותר אוהבת שהוא עושה – הוא גורם ל"רעים" בספר להיות איטיים, דיי טיפשים ולא יוצלחים. וזה גם שינוי מרענן 😊

בספר הזה, בשונה משאר הספרים שלו – הוא לא כתוב על תקופה ארוכה כל עשרות שנים.
הרי הספרים – הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם וגם האנאלפביתית שידעה לספור – נפרסו על עשרות שנים של אירועים והרפתקאות.
בספר הזה, אומנם עוברות שנים אבל יחסית מעטות משאר ספריו.
הספר הזה, כמו כל ספריו, כתוב בצורה מצחיקה, מהירה, שונה וכזאת שבכיף מעבירה את הזמן.

יונס יונסון כותב ספרים מצחיקים שלעיתים גורמים לי לצחוק בקול ולעיתים לגחך בשקט אבל הם תמיד יהיו ספרים שאני קוראת אותם בחיוך בין מתח רגעי או דרמה משנית שמשתלבת בצורה גאונית בספר.

אז כחסידה של יונס יונסון – לא התאכזבתי גם הפעם.
ממליצה בחום!

שתף סקירה

Facebook
WhatsApp
Email
פרסומת
תמונה של יעל ועקנין

יעל ועקנין

עורכת ספרותית, בלוגרית ותולעת ספרים

לכל הסקירות של יעל

כל הזכויות שמורות ל YAELBOOKS

דילוג לתוכן