בעלי לא בבית - מירב הלפרין

  • סוקרת: יעל ועקנין
  • סופר/ת: מירב הלפרין
  • ז'אנר: פרוזה מקור
  • הוצאה לאור: ידיעות ספרים
  • מספר עמודים: 221

תקציר:

אין כאן פרפרים, שקיעות רומנטיות וציוצי ציפורים. זהו ספר מהיר ועצבני, מצחיק מאד, שאי אפשר לעזוב מאוד, שאי אפשר לעזוב באמצע אלא כדי לצחוק בקול. הגיבורה היא עורכת דין במשרד גדול, שעשתה כל חייה רק את הדבר הנכון – עד שיום אחד בעלה עזב אותה לטובת אישה מבוגרת ממנה ומכוערת ממנה, והעולם התמוטט על ראשה.

תחת עטה הזריז של מירב הלפרין נברא בכישרון רב עולמה של אישה שיש לה הכול ואין לה דבר. היא מגדלת שני מתבגרים ואם – דיווה מזדקנת – ומנסה לנהל קריירה מוצלחת, להתאושש מגירושים ולמצוא אהבה – כל אלה בלי שיראו עליה את המאמץ, ובלי שחולצת המעצבים שלה תתקמט. היא מתמודדת בכל החזיתות ונכשלת בכולן אבל אין לה אלוהים. היא מעיזה לדבר על הדברים שכולם מסתירים: למה ילדים לא גורמים לאושר, איך נראית שגרת הסקס עם הבעל, איך חיים עם בגידות, מה נשים מוכנות להקריב למען זוגיות ומה גברים מוכנים לעשות בשביל סקס.

הסקירה שלי:

את הספר הזה רכשתי לאור המלצות רבות מחברים לקבוצה שביקשתי ספר הומוריסטי וטוב.
רכשתי אותו ואת הספר הבא – על גופתי המתה – של הסופרת.

הספר מספר על אישה (איך קוראים לה!?) שהתגרשה מבעלה מכיוון שניהל רומן עם מישהי שמבוגרת ממנה והיא נשארת בבית עם שני הילדים המתבגרים ועובדת כעורכת דין מומלחת באחד מהמשרדים הגדולים.

בתיאור המקוצר שכתבתי, הספר נשמע תפל וריקני אבל ממש לא כך הדבר.
אומנם הבטיחו לי צחוק אבל לא מצאתי את עצמי נקרעת מצחוק בזמן הקריאה אבל במחשבה לאחור על חלק מהאירועים בספר, אני כן מגחכת או מחייכת.
נהניתי מהספר כי נחשפתי לעולמות שונים ומעניינים בעולמה של אישה גרושה שהיא גם אשת קריירה וגם אמא ל-2 מתבגרים.
מה שכן, הבטיחו גם שהספר יהיה מהיר ועצבני וזה באמת היה נכון. הרגשתי שקראתי את הספר הזה כמו במרתון, הוא היה קצבי ומהיר.
כל התיאורים בספר היו משעשעים והכתיבה בעיניי הייתה מאוד מיוחדת.
הגיבורה מצאה חן בעיניי מאוד! למרות שכל מחשבותיה ופעולותיה היו אמיתיים וחלקם גם עלובים ואפילו פאתטיים, למרות הכל – הספר הרגיש באווירה טובה ורוח שטות.

כל ההרפתקאות בבית האבות שבו אמא שלה הייתה היו במהלך הקריאה נשמעו לי מופרחים ותלושים אבל שוב, במבט לאחור – אני יכולה לראות דברים כאלו קורים.

הדמות היחידה שקצת הרגיזה אותי היא אביב. לא אהבתי אותו ממש והיה קשה לי לראות את ההתאמה ביניהם…

אבל וזה אבל גדול – העמוד האחרון בספר והשורה האחרונה בפרט – ג-א-ו-נ-י-ת! זה הוציא ממני צחוק כזה גדול!
זה היה מעולה וסגר לי את הספר בצורה הכי מצחיקה וגאונית שאפשר.

בגדול – ממליצה!

שתף סקירה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
פרסומת
יעל ועקנין

יעל ועקנין

עצמאית, בלוגרית ותולעת ספרים

לכל הסקירות של יעל

כל הזכויות שמורות ל YAELBOOKS

דילוג לתוכן