מכתבים מסקאי - ג'סיקה ברוקמול

  • סוקרת: יעל ועקנין
  • סופר/ת: ג'סיקה ברוקמול
  • ז'אנר: פרוזה תרגום
  • הוצאה לאור: ידיעות ספרים
  • מספר עמודים: 285

תקציר:

אלספת דאן היא משוררת צעירה שמעולם לא עזבה את ביתה באי סקאי שבסקוטלנד. באחד הימים מפתיע אותה מכתב ממעריץ אמריקני בשם דייבי, ובין השניים נרקמת מסכת התכתבויות שהופכת במהרה למרכז חייהם. משפורצת המלחמה הגדולה מחליט דייבי התזזיתי להתגייס למאמץ המלחמתי באירופה ואלספת ממתינה בסקוטלנד הרחוקה ומתגעגעת לפניו של בחור שטרם ראתה.

שנים רבות אחר כך, כשפורצת המלחמה הגדולה השנייה באירופה, מתגייסת גם בתה של אלספת – מרגרט – למאמץ המלחמתי. יום אחד אמה נעלמת באורח מסתורי. לאחר שהבית נפגע בהפצצה ומכתבים ישנים נושרים מהקירות, מרגרט נוכחת לדעת שכדי למצוא את אמה יהיה עליה לחשוף את סודות העבר של משפחתה.

הסקירה שלי:

את הספר הזה רכשתי באחד מיריד הספרים האחרונים, לא ראיתי את שמו בסקירות או המלצות בקבוצות הפייסבוק אבל קראתי את התקציר בגב הספר ועניין אותי להיכנס יותר לעומק הסיפור.

הספר ישב על המדף יותר מחודש עד שבמקרה ראיתי פתאום המלצה עליו והחלטתי לשבת לקרוא אותו.
אז הספר הוא חלופת מכתבים (כמה שאני אוהבת את זה!) ממש כמו מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים.
הספר נכתב כולו במכתבים ולכן אנו מקבלים את נקודת מבטם של אלספת, דייבי וגם את של ביתה של אלספת, מרגרט.
אלספת המשוררת מתכתבת עם דייבי המעריץ האמריקאי בזמן מלחמת העולם הראשונה ומידי פעם בסיפור הזמן קופץ קדימה ואנו קוראים את נקודת מבטה של מרגרט, ביתה של אלספת, אשר מתכתבת עם בחיר ליבה וגם עם אימה בזמן מלחמת העולם השנייה.

מלבד העובדה שמדובר ברומן תקופתי שאני מאוד אוהבת, הוא כתוב כולו בחלופת מכתבים ומברקים בין האחד לשני. כבר אמרתי בסקירות שלי שאני מאוד אוהבת לקרוא על חלופת מכתבים כיון שבכל מכתב מגלים יותר על הדמות שכותבת ורואים את נקודת מבטו ועוברים יחד איתו את התחושות הנעימות והפחות נעימות. במקרה של ספר כזה, זה לא ספר עם גיבור אחד וגיבורה אחת שאנו קוראים סיפור אשר מוצג לפי נקודת מבטם, יש פה סיפור שאנו רואים ממספר קצוות, זוויות ונקודות מבט – ואת זה אני מאוד אוהבת.

אלספת ריגשה אותי עד מאוד. למרות מה שעשתה ולמרות מה שקרה, אני מאוד אהבתי אותה. הרגשתי את האהבה שלה בהתחלה בין השורות ואח"כ במילים – ממש כמו שדייבי הרגיש.
הכתיבה שלה והכישרון האומנותי שלה היו מאוד אמוציונאליים וזה משהו שאני יכולה להתחבר אליו.
אהבתי את דייבי מאוד, הוא נשמע בחור מקסים, מצחיק וכזה שבאמת אפשר לסמוך עליו. הוא לא אכזב אותי בשום חלק בספר. ההפך, הוא גרם לי לאהוב אותו מפרק לפרק. הוא היה נאמן לעצמו ולאמת שלו מההתחלה ועד לסוף.

תוך כדי הקריאה לא רציתי שהספר ייגמר וניסיתי להאט את הקריאה והרגשתי שעברה רק שעה מהרגע שהתחלתי ועד לסיום. למרות שקראתי אותו בפרק זמן של יומיים, הרגשתי אפופה בו למשך היומיים האלו והרגשתי שאני מצפה לחזור ולקרוא אותו בדיוק כמו שהם ציפו למכתבים אחד מהשני.
התיאורים של האי סקאי ע"י אלספת היו ממכרים ושואבים והם גרמו לי לסקרנות גדולה ורצון להגיע למקום הזה ולראות אותו בעצמי.
אני יכולה להשתפך פה דיי הרבה ברגשנות ולהסביר מדוע כ"כ אהבתי את הספר הזה אבל אני חושבת שעד שלא תקראו אותו בעצמכם, לא באמת תבינו.

אני כן אומר שאני לא בטוחה שזה יהיה מסוג הספרים שישאבו כל אחד. אני יודעת שהספר מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים לא עשה את האפקט הזה ויש לי תחושה שגם על הספר הזה יהיו חילוקי דעות.

אז רע שתדעו – אני בצד של מי שאהב את הספר. ממש אהב!

שתף סקירה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
פרסומת
יעל ועקנין

יעל ועקנין

עצמאית, בלוגרית ותולעת ספרים

לכל הסקירות של יעל

כל הזכויות שמורות ל YAELBOOKS

דילוג לתוכן