שברי החיים - אל. איי. פיורי

תקציר:

כשהייתי בת חמש עשרה התאהבתי בג’ייק סטפנס, הבחור שלימים נעשה בעלי, הגבר שלקח את הנערה הנטושה והבודדה שהייתי והפך אותי לשלמה. אהבתו הייתה טהורה והוא העניק לי אותה ללא תנאים. כל יום איתו היה טוב יותר מקודמו וחייתי באגדה משלי, עד שהיא נקרעה ממני באכזריות.

אבל הסיפור הזה איננו על ג’ייק, הוא על הבל מַאדֶן, הגבר שפגשתי בעודי מנסה לאחות את שברי חיי. זה סיפור על גבר שחצן ויהיר שאומר ועושה מה שבא לו בלי להתנצל על כך, מעצבן, מכעיס ומשגע אותי, אבל גם מחזיר אותי לחיים.

שמי הוא סידני אליס וזה הסיפור שלי. הסיפור על הילדה מחוסרת הבית שהייתי, שגדלה להיות וטרינרית ופתחה את ביתה לכל החיות העזובות שהעולם הזה נטש לאנחות. זה הסיפור על האהבה שנקרתה בדרכי פעמיים; פעם אחת כאשר הייתה הדבר שהכי נזקקתי לו, ופעם שנייה כאשר חשבתי שהיא הדבר האחרון בעולם שהייתי צריכה.

הסקירה שלי:

את הספר הזה רכשתי לאחר המלצות רבות בקבוצות הרומנטיקה וגם כי זכרתי לטובה את הספר הקודם שלה – חמקמק.
בקריאה של התקציר מעט נרתעתי. היה נראה שמדובר בספר קשה ולא פשוט לקריאה אבל כן נשמע סיפור מעניין אז הלכתי על זה.

הספר מספר על סידני, בחורה שהיא בראש ובראשונה בן אדם מיוחד מאוד! מלבד החיים הקשים שהיו לה כילדה ומלבד הקשיים שהיא חוותה במהלך החיים, היא הפכה לאדם מאוד חזק ומאוד אמיץ. סידני היא כנה, רגישה, וסופר נחמדה. האמת, אחרי כל מה שעבר עליה בחיים, ציפיתי שתהיה קצת יותר חשדנית, נזהרת וסגורה אבל היא הייתה בדיוק ההפך.
הבל מאדן, קוראים לו הבל למען השם. השם הזה ישר מעלה קונוטציה שלילית בלי יכולת לשלוט בזה. הבל הוא בחור קשוח גם במראה וגם בהתנהגות אבל כזה שמתחת למה שהוא מציג, הוא בסה"כ בן אדם מאוד פגוע ומאוד אוהב.

שניהם התמודדו עם קשיים לא קטנים מילדות ושניהם הפכו להיות כמעט הפכים – סידני הפכה להיות בן אדם אדיב, נחמד ורך ואילו הבל הפך להיות קשוח, גס ומרוחק.
אז הסיפור עצמו, ההתחלה ואפילו עד כמעט לסוף היה בעיניי ממש טוב. היו בו תהפוכות, רגשות, כאב, שמחה ותקווה -שזה דברים שתמיד כיף לקרוא בספרים.
אממה הרגשתי שקצת משכו את החבל לכל צד חזק מידי, כלומר – אם לסידני היה מאוד קשה בילדות, היא זכתה במשפחה, חברה ובן זוג מושלמים, ממש ללא פגם. אוהבים, מכילים, מבינים ומקבלים ודווקא זה הרגיש לא אמיתי. צד אחד של החבל היה הקושי בילדות והכאב שחוותה כילדה יתומה ללא משפחה והצד השני הקיצוני היה השלמות בזוגיות שלה עם ג'ייק שאגב, התאהב בה במבט אחד ואז להיכנס למשפחתו ולהבין שכולם אוהבים ומכבדים אחד את השני מבלי למצמץ.
אז אולי זה רק אני אבל זה היה מנוגד מידי וקיצוני מידי בעיניי.
כן אהבתי את סיפור הבסיס, הוא היה שונה ולא עוד סיפור מוכר שיש בז'אנר. היה בו עומק, אבדן, קשיים והמון דברים שלא היו שטחיים כלל וכלל ולכן ראיתי המון פוטנציאל בספר הזה אבל… כן, לצערי יש אבל…

אני לא בטוחה שהספר הזה הרגיש אמיתי לגמרי. שוב, הקיצוניות בין החיים הקשים בילדותה למול האושר והשלמות לאחר ההיכרות עם ג'ייק קצת היה מזויף ומה שעוד פחות אהבתי זה העניין שסידני והבל "הרגישו" אחד את השנייה עוד לפני המבט הראשון.
החשמל באוויר והשערות שסמרו להם כששניהם היו באותו מקום היה קצת אובר קסום לטעמי.
העובדה שסידני המושלמת עד מאוד דווקא נמשכה לבחור הכי מחוספס שראתה והעובדה שאחרי מבט אחד לא יכלה להמשיך לתפקד (ישבה ברכב ונרגעה – נו באמת).
מצד שני אולי כן אוכל להבין את המשיכה הראשונית שלה להבל, בחור שונה ממנה שנות אור, קשוח, סקסי וכזה שלא צריך להתאמץ להשיג בחורה – אולי זה משהו שימשוך "ילדה טובה" כמוה אבל העובדה שהוא גם ימס ממבט אחד – זה לא מתאים לטיפוס.
סיפורי הרקע, האקשן והמתח שהיו שם גם לא התאימו לי ממש. האמת, רפרפתי בדפים האלו כבר.
ברגע שבשלב מסוים (קצת אחרי אמצע הספר) זה הגיע למצב שנראה יציב וטוב וראיתי שסוף הספר עוד רחוק, הבנתי שהולך להיות עוד בלאגן בהמשך וקצת הותשתי מזה ולכן רפרפתי כדי להבין על מה המהומה ומה הולך להיות בהמשך.
כפי שזה נראה, דעתי שונה מאוד משאר הדעות הרצות ברשת אבל בעיניי, מלבד שהסיפור הכללי היה בסיס טוב, הוא עדיין נשאר בתבנית הצפוי שלא ממש יצר אצלי מתח וציפייה וגם לא הרגשתי ממש חיבה לדמויות.

אז ברור לי שאני בין המעטות (אם יש כאלו בכלל) שלא התחברו לספר הזה – אבל גם זה קורה.