יום השנה האחרון - ליאן מוריארטי

  • סוקרת: יעל ועקנין
  • סופר/ת: ליאן מוריארטי
  • ז'אנר: פרוזה תרגום, רומן רומנטי
  • הוצאה לאור: כנרת זמורה ביתן
  • מספר עמודים: 400

תקציר:

סופי שברה את לבו של תומס כשנפרדה ממנו בדיוק כשעמד להציע לה נישואים. אלא שתומס מיהר להתאושש והתחתן עם סוכנת הנסיעות שלו, וסופי החמודה והמקסימה שכולם אוהבים דוהרת לה ברווקותה לקראת שנתה הארבעים.
עכשיו מסתבר שסופי שבתה לא רק את ליבו של תומס, אלא גם את לבה של בת משפחתו הזקנה, דודה קוני. וכשדודה קוני מתה — היא מורישה את ביתה היפהפה באי שכל המשפחה מתגוררת בו דווקא לסופי. ואולי הכי מסעיר: במכתב שבו היא מודיעה לסופי על הירושה, היא גם רומזת שעל האי נמצא הגבר שנועד לה.
סופי עוברת לגור באי שפרשה מסתורית ואפלה מרחפת עליו. היא מכירה את גרייס, אם צעירה שמתכננת מנוסה מחרידה מחייה הכביכול מושלמים, את מרגרט שעוברת מהפך באמצע החיים, וגם את דודה רוז הקשישה שחושבת שאולי הגיע הזמן לספר את הסיפור האמיתי. חוץ מזה היא גם מכירה את הגנן השרמנטי, את עורך הדין המצליח וגם את השיפוצניק המתוק. האם למישהו מהם התכוונה דודה קוני? ואולי סופי צריכה להפסיק לחכות לאביר על הסוס הלבן ולקחת את המושכות לידיה?

הסקירה שלי:

אני אפתח בעדכון קטן – את הספר הזה קראתי אחרי שהצלחתי לשבור מחסום קריאה של מספר שבועות – הספר שעזר לי לשבור את המחסום הוא – כחותם על לבך. זה ספר שכבר עזר לי בעבר עם מחסום קריאה וגם הפעם זה הצליח.
הספר הזה, יום השנה האחרון, זה ספר של סופרת שהספר הקודם שלה שקראתי היה – מה שאליס שכחה – ומאוד אהבתי את סגנון הכתיבה והסיפור הכללי ולכן רכשתי גם את הספר הזה שלה.

הספר מספר על סופי היפה והחברותית שנושקת לגיל 40 ולא מוצאת את עצמה בעולם הזוגי.
סופי מקבלת ירושה מפתיעה מדודה של בן הזוג לשעבר, (זה שהיא נפרדה ממנו ביום שרצה להציע לה נישואים), קוני, והירושה היא הבית המיוחד והאהוב באי האקליפטוסים.

אז הפרשה המסתורים מקבלת יותר במה בספר מאשר הזוגיות לא זוגיות של סופי. אמנם בתקציר נראה כי הספר מתעסק בדמות אחת מרכזית ואולי זה נכון אבל בהרגשה שלי היו שם לא מעט דמויות שקיבלו במה קטנה או גדולה וחלקם כבשו אותי מעט יותר מסופי עצמה.
סופי מתוקה, חברמנית וחביבה לכולם וגם אני בהחלט התאהבתי בה. היא אמיתית, היא אנושית ועד כמה שזה לא נראה, היא פגיעה מאוד ולא כולם רואים זאת עליה.
יחד עם זאת, מאוד אהבתי את שאר הדמויות (כמעט את כולם) ואהבתי לקרוא את סיפור חייהם.
אהבתי את סיפור התעלומה והייתי מאוד קרובה לפתור אותה בראשי. כאשר גיליתי את הסיפור האמיתי על התעלומה, שמחתי שהייתי יחסית קרובה במחשבה שלי.
מכולם, הכי אהבתי את דודה רוזי. האישה הזו הרגישה לי כמו ילדה קטנה בגוף כלוא של אישה מבוגרת. היא שובבה, היא מצחיקה והיא אסטרונאוטית לא קטנה…

בגדול, סיום הספר מתחלק ל – 2.
פתירת התעלומה – שמחתי שככה היא נפתרה ושלא הייתי רחוקה במחשבותיי בניסיון לפתור אותה בעצמי.
הזוגיות של סופי – האמת, סיבכו אותי בסוף. אולי זה מטרת הספר הזה אבל לא קיבלתי את השקט שלי בסיום הספר.
אני לא רוצה לכתוב יותר מידי כדי לא להרוס לאף אחד אבל רק אציין שבזמן שאני מתחבטת עם עצמי ומתלבטת אם אהבתי את הסיום או ממש לא – הבנתי שהעובדה שזה מביא אותי למחשבות והתלבטויות שכאלו, זה כנראה אומר שכל הסיפור וגם הסיום היה לא צפוי ומעניין וזה לכשעצמו מביא את הספר לרמה טובה בעיניי.

בגדול, ממליצה אבל מזהירה מריבוי הדמויות המקשות לעקוב אחרי הסיפור (רק עד שלב מסויים כמובן).

שתף סקירה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
פרסומת
יעל ועקנין

יעל ועקנין

עצמאית, בלוגרית ותולעת ספרים

לכל הסקירות של יעל

כל הזכויות שמורות ל YAELBOOKS

דילוג לתוכן