בית הסחלבים - לוסינדה ריילי

  • סוקרת: יעל ועקנין
  • סופר/ת: לוסינדה ריילי
  • ז'אנר: רומן היסטורי, רומן רומנטי
  • הוצאה לאור: מודן
  • מספר עמודים: 535

תקציר:

אחד הזיכרונות הקסומים ביותר של ג'וליה מילדותה הוא חממת הסחלבים באחוזת וורטון פארק. שם הייתה יושבת, מוגנת ממזג האוויר האנגלי הקר, ומאזינה להסברים של סבהּ ביל על הצמחים האקזוטיים.

כעת ג'וליה מזדמנת שוב לוורטון פארק, ופוגשת את קיט קרופורד, יורש האחוזה, שאותו לא פגשה מאז הייתה ילדה והוא – נער מתולתל וגמלוני. קיט נותן לה יומן שנמצא מוסתר באחד המבנים באחוזה, וג'וליה יודעת שהיחידה שתדע מי כתב אותו ומתי היא סבתה אלזי.
אלזי מספרת לג'וליה על האחוזה בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה, ובעיקר על אוליביה, נערה שנולדה בהודו והגיעה לאנגליה לכבוד "העונה" הלונדונית במטרה למצוא שידוך הולם. היא מספרת לה כיצד התאהבה אוליביה בלורד הארי, יורש האחוזה, אף שהוא לא היה בטוח שיוכל לאהוב אישה באופן הזה. הנסיבות ההיסטוריות הן שעיצבו לבסוף את יחסיהם, כאשר הארי נשלח למלחמה, ונפל בשבי היפנים. הוא השתחרר לאחר שנים, אך דווקא כאשר עמד לחזור הביתה מבנגקוק, מצא שם, בניגוד לכל היגיון, אהבה כנה ואמיתית.

ג'וליה מגלה סיפור על משולש אהבים עוצמתי שהוסתר במשך דורות, והסיפור הזה – כך מסתבר לה – עתיד לטלטל גם את חייה שלה.

הסקירה שלי:

את הספר הזה רכשתי לאור כל ההמלצות עליו בקבוצות הספרים. למרות שאני דיי בטוחה שהייתי מגיעה אליו בשלב כזה או אחר היות וזה רומן היסטורי – שאני כל כך אוהבת וכל כך קשה למצוא לאחרונה.

הספר הוא על ג'וליה אשר יושבת לשוחח עם אלזי, סבתא של ג'וליה, על הבת שלה (אמא של ג'וליה) שנפטרה כשג'וליה הייתה בת 11. היא מספרת לה על ההיסטוריה של וורטון פוארק האגדי ועל האנשים שגרו בו ומה הקשר שלהם לאימה שנפטרה.

הרומן הזה היה רומן היסטורי מהסוג היותר מעניין, כזה שחוזר אחורה בזמן וקופץ קדימה מידי פעם. זה איכשהו מחייה מקומות בעיניי. הדמיון של המקום או האנשים שחיו לפני כ-100 שנה מול האנשים חיים כיום באותו מקום עם הטכנולוגיה שהשתנה, הקידמה שנכנסה לעולם וכמובן לגלות עוד על הדורות שהגיעו לעולם בזכות מה שהיה בעבר באותו המקום.
אלזי, הסבתא – איזו אישה מקסימה. התאהבתי בה. היא הייתה מלאה אופטימיות ורוגע שגרם לכל סביבתה להרגיש את האופטימיות והשמחה הזו.
לשמוע עליה כצעירה ואז עכשיו כאיזה מבוגרת – זה בדיוק היופי בספרי הרומן ההיסטורי.
אהבתי מאוד את ביל, את הנאמנות שלו ואת האהבה המוחלטת שלי לאלזי.

אוליביה, היא הייתה מסכנה בעיניי כמעט מההתחלה. היה לי קשה לקבל את הדברים שהיא קיבלה אבל הכי כאב לי שלמרות שהיא עשתה הכל "בשם האהבה" היא נכוותה וסבלה בגלל אותה אהבה.
אוליביה ריגשה אותי וכאבתי איתה מאוד. כבר מהתקציר בכריכה הבנתי שהארי יתאהב באחרת אבל בכל זאת נשבר לי הלב בשביל אוליביה.

ג'וליה, הערצתי אותה, את החוזק שלה ואפילו את הרגעים החלשים שלה. מה שהיא עברה נשמע כדבר הכי מפחיד שקיים ובכל זאת היא המשיכה בחייה. אומנם היא נשברה, היא נכבתה והיא התרחקה אבל היא פרחה והחלימה לאט לאט. כמובן שלא ציפיתי למכה שהיא קיבלה לאחר שהצליחה לחזור לחיים אבל יש האומרים ש-ה' לא מעמיד אותנו בקשיים אם הוא לא היה יודע שנוכל לעבור אותם – וג'וליה בהחלט יכולה לעבור קשיים כמו גדולה. כמו שאמרתי – אני מעריצה אותה.

לאורך הסיפור הייתה לי הרגשה שכבר פענחתי את ה"מסתורין" והתוצאות שלו אבל זה לא גרע מחוויית הקריאה ומהציפייה לגלות הכל.

הספרים האלו מקשים עליי לכתוב סקירה, אני מרגישה שכל מה אגיד יהרוס לכם את חוות הקריאה. יש שם מעט מסתורין והרבה תקווה ואני חושבת שכל עמוד בספר ימשוך אתכם לקרוא עוד ועוד עד לסוף שיחמם לכם את הלב.

ממליצה בחום

** וידוי קטן – הספר הזה הזכיר לי את הספר סודות באחוזת השושנים של הילה ארוון  😊  כמובן לא ב100% אבל כמה דברים בעלילה שהזכירו לי אותו.

שתף סקירה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
פרסומת
יעל ועקנין

יעל ועקנין

עצמאית, בלוגרית ותולעת ספרים

לכל הסקירות של יעל

כל הזכויות שמורות ל YAELBOOKS

דילוג לתוכן