מאה שמות - ססיליה אהרן
- סוקרת: יעל ועקנין
- סופר/ת: ססיליה אהרן
- ז'אנר: פרוזה תרגום
- הוצאה לאור: כנרת זמורה ביתן
- מספר עמודים: 352
קיטי לוגן חוגגת על פסגת העולם: יש לה בן זוג מוצלח, עבודה מרתקת בירחון נחשב, והיא בדרכה להפוך לכוכבת טלוויזיה מפורסמת.
אבל כשמתברר יום אחד שטעות רשלנית שלה הרסה את חייו של אדם חף מפשע, בן זוגה ובני משפחתה מפנים לה עורף, ערוץ הטלוויזיה שבו עבדה מפטר אותה, וגם בעל הבית שלה מודיע שעליה לפנות את הדירה. אבל קיטי לוגן היא לא אחת שמוותרת בקלות. על אף האגו הפגוע והמבטים החשדניים היא ממשיכה להאמין ביכולתה לספר סיפור. מה גם שהפעם מדובר בסיפור שהעורכת האהובה שלה ביקשה ממנה לכתוב בהיותה על ערש דווי, וגם הותירה לה קצת חוט: רשימה של מאה שמות. אבל לאן הולכים מכאן?
את הספר הזה קניתי גם בחנות האאוטלט של צומת ספרים. לא הכרתי את הסופרת או את הספר הזה לפני אבל התקציר נשמע מעניין ולכן רכשתי אותו.
הספר מספר על קיטי, עיתונאית צעירה שחברתה הטובה (והבוסית שלה) נפטרה כתוצאה מסרטן והשאירה אותה עם המשימה האחרונה בתור עורכת מגזין – דף עם מאה שמות – שעליהם היא צריכה לעשות כתבה. אז מהם השמות האלו? מה הקשר ביניהם? מה היא צריכה לכתוב ולמה?
אז קיטי היא חתיכת בחורה עם ביצים. אחרי כל מה שעבר עליה ולמרות שהוא כמעט ויתרה לעצמה, היא החליטה בסוף לא לוותר ועשתה כל מה שיכלה כדי להבין את פשר המשימה.
למרות זאת, בהתחלה לקח לי זמן להישאב לסיפור ולנסות להבין את העניין.
הוא התחיל איטי יחסית וזה לא שהוא התקדם והפך להיות קצבי ומהיר, אבל הוא תפס תאוצה רגילה ונוחה לקריאת הסיפור רק בשלב יחסית מאוחר.
נחמד שהספר היה בעל מוסר השכל חיובי וחשוב אבל אני לא בטוחה שהיה שווה להזניח את הדגשים והרקע האמיתי והחשוב של גיבורת הספר.
מבחינתי, היו חלקים ריקים ומידע חסר לגבי קיטי, המשפחה שלה, החבר הטוב שלה, העבר שלה ובכללי עליה.
אני לא חושבת שזה גרע מהספר יותר מידי או בכלל אבל כשנגמר הספר, ציפיתי לדעת קצת יותר…
סיפור סגירת המעגל שלה היה מאוד חשוב לאורך הספר והיו פה ושם טיזרים לגביו ולכן ממש חיכיתי שיגיע וציפיתי לו ולטעמי חבל לי שלא נתנו לו במה יותר גדולה מהאזכור שבסוף.
האזכור שבסוף הספר כמעט נתן לי את אנחת הרווחה שקיוויתי לה אבל רציתי קצת יותר להכיר אותה ואת הדמות האחרת הקשורה לפרשה.
שאר הדמויות היו קסומות בעייני, טוב לא כולם אלא האנשים ברשימת השמות. אהבתי את כולם. הרגשתי שהתחברתי אליהם אפילו יותר מאל קיטי עצמה.
היה שם משהו מאוד מיוחד בכל המהלך שעשתה קיטי והאמת שעד לרגע שהיא הסבירה את מטרת הכתבה, לא העלתי על דעתי מהי.
הסיפור אמנם התחיל איטי אבל המשיך טוב. הוא היה מעניין וכזה שכיף לקרוא…
ספר קליל שיכול להעביר זמן בכיף.
כל הזכויות שמורות ל YAELBOOKS