תעשו לי טובה - גייל פארנט

תקציר:

רוברטה ארנולד מבינה שהיא חייבת לצאת לדרך לבד. זה לא שאין גברים שווים בסביבה. יש. אחד מהם הוא פול ניומן, אבל נעזוב את זה. רק שאיש מהם אינו פוטנציאל אמיתי לזוגיות. וזה גם לא כל כך נורא, כי רוברטה לא באמת מתעניינת בזוגיות. יש לה מטרה אחרת: היא רוצה ילד.

איך עושים ילד? כלומר, איך עושים ילד לבד? לרוברטה יש רעיון. והוא משוחרר ומקורי ובוטה ומטורלל: היא תכין רשימה של הגברים הראויים למשימה. (נכון: אחד מהם יהיה פול ניומן). והיא תזמן את כולם – פחות או יותר בזה אחר זה – לסוף שבוע של מעט תשוקה והרבה גנים טובים.

מדובר בשבעה גברים אינטליגנטיים. כלומר, שבעה גברים שמצליחים לעלות על המזימה, ובתמורה מעיפים את רוברטה לכל הרוחות. אבל מאחר שמדובר בגברים, יצר התחרותיות מכריע אותם והם שבים, בזה אחר זה, לחיקה החמים של רוברטה ולביצוע משימת העל. ילד יהיה כאן. ועדיף שהוא יהיה שלהם!

הסקירה שלי:

ראיתי פרסומים על ספר נוסף של גייל פארנט (מחברת הספר שילה לוין מתה וחיה בניו יורק) וידעתי שארכוש אותו.
כבר בספר הקודם אהבתי את השנינות, ההומור והתקופה ולכן לא בזבזתי זמן ברכישת הספר הזה.

אז הסופרת של שילה לוין מתה וחיה בניו יורק עשתה זאת שוב והפעם בצורה שנונה ובועטת.
הספר מספר על רוברטה, יהודייה (כמובן) בת 35 שגרה בניו יורק של תחילת שנות ה80 שנאמר לה שאם היא רוצה ילד, כדאי שתתחיל לעבוד על זה והיא, בגישתה המעשית – ממש עובדת על זה.

כבר מהתקציר ידעתי שאוהב את הספר הזה, הוא לא היה שונה מבחינת הרעיון אבל מאוד שונה ברמת הביצוע מספרים אחרים בזכות הכתיבה המיוחדת של הסופרת.
היא לקחה נושא שאולי בזמנים ההם לא היה פופולרי כמו היום ואולי אעז ואומר כמעט טאבו והפכה אותו לעניין מצחיק, מאתגר ומעניין ממש.
הכתיבה של גייל היא משהו מאוד מיוחד, היא גורמת לדמויות הראשיות שלה להיות – מלכות – בגישה שלהן לחיים, באמונה שלהן, במחשבות שלהן ובכללי בכל הדרכים שהן פועלות.
היא תמיד דואגת שהן יהיו חכמות מספיק – אבל לא מידי, עוקצניות מאוד – אבל יותר במחשבות מאשר בפועל, ציניות – כל הזמן במחשבות ואולי לפעמים בשקט במהלך שיחה, הן מלאות באהבה והכי חשוב ב-אמת. הן אמיתיות והולכות עם האמת שלהן עד הסוף – ליטרלי.
בספר הזה גייל נתנה לכל דמויות הרקע משקל כמעט שווה וזה היה בהחלט מעניין ומסקרן.

כמובן שהדמות הראשית, רוברטה כבשה אותי. היה בה חוצפה, נועזות והמון המוןןן אהבה. לכולם. להכל. לעצמה.

הכי כיף לגלות אזכור לדמות שחוזרת מספר אחר אפילו אם זה היה למשפט וחצי.
ואולי, רק אולי גייל אוהבת את שם המשפחה לוין – הוא מככב אצלה לא מעט וגם, כן הוא הכותר של הספר הקודם שלה – שילה לוין מתה וחיה בניו יורק, אז כ-לוין לשעבר – אני מבסוטית.

מלבד העובדה שהקריאה הייתה כיפית וקצבית, אהבתי במיוחד את הסוף.
הוא היה מצד אחד כלל לא מפתיע ומצד שני (בזכות כל מה שהיה באמצע) מפתיע.
אני חייבת לציין שגם ההערות של המתרגמת הוסיפו את הקסם שלהם לספר.

בגדול, ספר טוב, מצחיק, הומוריסטי ושונה מכל תבנית שאנחנו מכירים.
כיף גדול לקרוא ספרים כאלו.
ממליצה בחום

שתף סקירה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
פרסומת
יעל ועקנין

יעל ועקנין

עצמאית, בלוגרית ותולעת ספרים

לכל הסקירות של יעל

כל הזכויות שמורות ל YAELBOOKS

דילוג לתוכן