זה הולך לכאוב - אדם קיי

תקציר:

בשנת 2010 החליט ד"ר אדם קיי להתפטר מעבודתו כרופא מתמחה ולהפוך לקומיקאי (ההורים שלו לא סולחים לו על זה). כעבור מספר שנים, כשקיבל את ההודעה הרשמית מהמועצה הרפואית הבריטית על כך ששמו הוסר מרשימת הרופאים, החליט לעשות סדר בארגזים ששמר מתקופת הכשרתו ומצא שם יומנים שכתב בחשאי – יומנים בהם תיעד את חוויותיו כרופא צעיר בקו החזית של שירותי הבריאות הבריטיים.

כך בא לעולם זה הולך לכאוב – ממואר מצחיק עד דמעות וקורע לב לסירוגין, שמאפשר לקוראים הצצה חד פעמית לנעשה בבתי החולים מבעד לעיניו של רופא מתמחה.

הסקירה שלי:

את הספר הזה רכשתי אחרי שראיתי פרסומים עליו וקראתי את התקציר שמאוד עניין אותי.
ולמרות שקראתי את התקציר, סקירות וחוות דעת עליו ברשת לא ציפיתי לספר כזה.

לא ציפיתי לספר מצחיק, מזעזע, קצת עצוב, אמיתי מידי, שונה לחלוטין וכזה שגורם לך להסתכל על הרפואה במבט קצת אחר…

אני בהחלט יכולה לומר שהיו פעמים שצחקתי ממש בקול. יש בספר הזה – עם כמה שהוא אמיתי וקשוח – כתיבה הומוריסטית שממש נותנת לנו להיכנס לראש של רופא שמראה לנו דלת צדדית של כל עולם הרפואה, והדלת הלו היא לא משהו שהכרתי או ראיתי לפני כן.
חלק מהמושגים הרפואיים והתיאורים אומנם קצת גרמו לעקם את הפה בתחושת חוסר נוחות אבל בסה"כ הם תרמו לתחושה הכללית שאני הולכת ממש ליד ד"ר אדם קיי במסדרונות בית החולים ומפעם לפעם הוא מספר בדיחה או מתלוצץ בנוגע למשהו שקשור בנעשה.
זה בהחלט הפך את חווית קריאת הספר למעניינת ביותר…
זה ספר שקראתי אותו בתוך כמה שעות והתבאסתי שהוא נגמר.

כל הספר היה מרתק, מפליא, אפילו קצת מרגש וזה גרם לי קצת לנסות להבין למה בסוף הוא עזב?

הרגיש לי מוזר לחשוב על כל כך הרבה רופאים שאני מטופלת שלהם פה ושם (היסטוריה רפואית לא קטנה) שאולי לא טוב להם במקום בו הם נמצאים, אולי הם בכלל לא אוהבים את המקצוע ואולי גם הם פתאום יפרשו…

והאמת שפרק 10 – סוף דבר – בהחלט עזר לי להבין אותו יותר. משום מה הרגיעה אותי הידיעה שהוא עדיין מאוד אוהב את המקצוע, עדיין מרגיש את עצמו כרופא וסיבת העזיבה שלו הייתה הגיונית, אולי קצת כואבת ובסה"כ אנושית לחלוטין.

הספר הזה מצויין ומומלץ בחום