פנטום האופרה - גסטון לרו

תקציר:

מתחת לבניין האופרה של פריז, אי שם במבוכים האפלים המוסתרים מעיני אדם, אורב הפנטום – אורב, משגיח ומחכה. שיגעון הדיבוק דבק בו לקדם את הקריירה של זמרת צעירה ושום דבר לא יעצור בעדו – אפילו לא הרצח.

מיהו פנטום האופרה?
מהם כוונתיו ורחשי ליבו?
מה הסוד החשוך המסתתר מאחורי מסיכתו?

בניין האופרה של פריז – איזה תפאורה אידיאלית להופעתה של רוח-רפאים! שבוע עשר קומות – מסוך ענק של מסדרונות, מעברים, מרתפים, בורות, סולמות וגרמי מדרגות – 2500 דלתות – 80 חדרי הלבשה – עולם סמוך בשירות האמנות והיופי.

על רקע מיבנה זה תפחה עד לממדי ענק – בקרב הזמרים והרקדנים – האגדה על קיום הפנטום. כל שחקנית טענה, כי כמעט נתקלה בו. רבים נתקפו בהלה, ואלו שצחקו על קיומו בקולניות יתרה לא היו מן השקטים ביותר. כאשר לא הופיע הפנטום עצמו, הוא חשף את נוכחותו באמצעות אירוע, מצחיק או רציני שאנשי האומנות הטפלות ראו בו תמיד את האחראי.
מישהו מעד ונפל? מישהו נפל קורבן למתיחה? מישהי איבדה את נרתיק הפודרה? מובן מאליו, הוא האשם!

אבל מי ראה אותו בפועל, את פנטום האופרה?

הסקירה שלי:

את הספר הזה חיפשתי המון המון זמן. היות וזה ספר מאוד ישן, לא היה קל להשיגו.
את השיר הנושא הידוע של פנטום האופרה (שהולחן על ידי אנדרו לויד ובר) הכרתי עוד בהיותי ילדה. כבר אז מאוד אהבתי את השיר ואת משמעות המילים ואיכשהו על אודות הספר או המופע "פנטום האופרה" גיליתי רק לאחרונה.
קראתי עליו המון בויקיפדיה והסתכלתי עשרות פעמים על קליפים ביוטיוב הקשורים לכך וממש התאפקתי לא לראות את הסרט (הישן אמנם) כיון שרציתי קודם לקרוא את הספר.

אחרי שהשגתי את הספר התיישבתי לקרוא אותו ולמרות שהוא כתוב בכתב צפוף מאוד ובשפה גבוה – סיימתי אותו ביומיים.

הספר מספר על "פנטום האופרה" אשר חבוי במעמקי האופרה בפריז שמתאהב בזמרת צעירה בשם כריסטין. כרסטין מפחדת מהמראה והעוצמה של הפנטום לכן מתחברת אל הפנטום בלית ברירה.

ראול, בחור צעיר אשר הכיר את כרסטין כשהיו ילדים, צופה בה שרה על במת האופרה ומתאהב בה גם הוא.
גם הפנטום וגם ראול מאוהבים בכריסטין אך כרסטין מאוהבת רק באחד מהם ואף אחד מהם לא מוכן להפסיד אותה…
לפנטום יש כוחות? האם הם כוחות רשע? האם הוא יכול להזיק לכריסטין או לראול?

לאורך כל הספר מצאתי את עצמי שואלת המון שאלות.
איך? מתי? למה?!

הסיפור עצמו מהמם, שונה, מיוחד ועוצמתי ממש!
זה אמנם יכול להיות מסווג כספר בלשי מהמאה ה19 אבל יש בו הרבה מעבר.
יש בו קסם, פחד, תחכום, מתח, אהבה נכזבת ואהבה ממומשת.

הפנטום עצמו ריתק אותי, המניעים שלו, השיטות שלו, האהבה שלו והטוטאליות שלו.
זה כמו לקרוא על גיבור ספרותי תוך כדי הרגשה של כעס ואימה אך יחד עם זאת רחמנות והבנה.
הרגשתי שהוא גם הרע בסיפור וגם הקורבן. הפנטום פשוט ריתק אותי!

כן, הספר ישן (מאוד), התרגום האחרון שלו (שאני מצאתי לפחות) הוא משנת 1989 ועדיין יש בו קסם שגורם לך לרצות לדעת עוד על הפנטום.

אני בהחלט מחפשת עכשיו את הסרט – הגיע הזמן להשוואות בין ספר לסרט.

מי שאוהב רומן מסתורי, לא רגיל ומרתק – זה ספר (סיפור) חובה!