אנה פרנק יומן הנוסח המלא בתרגום חדש - אנה פרנק

את הספר היומן של אנה פרנק יש לי משנות ה-90 של הוצאת קרני בכריכה קשה.
ביריד הספרים האחרון של כנרת, ראיתי שמוכרים את הספר בתרגום חדש ורכשתי גם אותו.

את הסיפור של אנה פרנק אני לא צריכה לספר לכם, כולנו מכירים וזוכרים אותה יחד עם 6 מיליון היהודים שנספו בשואה.

ביום השואה האחרון קראתי את הספר הזה בתרגום החדש והרגשתי שאני מכירה את אנה פרנק מחדש.
אולי בגלל שאני כבר לא ילדה שקוראת את הספר אלא כאישה בוגרת שמבינה קצת (או הרבה) יותר על מלחמת העולם השנייה והשואה בפרט.
במהלך קריאת היומן הרגשתי קצת כמו חדירה לפרטיות שלה, העובדה שאני נכנסת לתוך הראש שלה ויודעת את כל המחשבות הכי כמוסים שלה בתקופה כל כך נוראה ומוזרה בשבילה כשהסתתרה וחייה השתנו לעד זה היה דבר מאוד עוצמתי ומאוד לא מובן מאליו.
למרות הקושי בהבנה של מה שבאמת קרה שם (לא משנה כמה ננסה, לא באמת נבין) אני מנסה להבין את הכאב שלה, הקושי, העצבים, הכעסים, ההתרגשות (כן, גם זה היה), האהבה, ההבנה והצורה שבה התבגרה בין לילה.

אנה פרנק תיארה המון רגשות ביומן שלה ונראה שרוב רגשותיה היו שליליים כלפי אחותה, אימה ושאר הדיירים במחבוא.
אני חושבת שהיא הייתה ילדה בוגרת וחכמה מאוד לגילה את יחד עם זאת היא לא הצליחה למצוא מכנה משותף כמעט עם אף אחד במחבוא. אפילו עם אביה שאליו הייתה הכי קשורה, היא הצליחה פה ושם לערער את הקשר ביניהם.
היא הייתה קשוחה, מעט שיפוטית ועם כל החכמה שלה, האופטימיות שלה והראיה שלה לחיים, היא הייתה מאוד שלילית בנוגע למשפחה שלה.
לא לדבר סרה חלילה אבל אני כן אומר שזה כמעט כאילו היא הייתה מאוד מרוכזת בעצמה. היא לא התחשבה או ניסתה להבין את האנשים מסביבה. מלבד פטר כמובן וגם זה הגיע באיחור…

אנה פרנק נכנסה למחבוא בשנת 1942 כשהייתה רק בת -13 ויצאה ממנו בעל כורחה בשנת 1944.
וידוע לכולנו מהו הסוף המר שאותו חוותה אנה פרנק.

אני חושבת שכבר בהתחלה היא הבינה (מבלי לדעת) מה קורה סביבה שפתחה את היומן במשפט הזה – "הנייר סובלני יותר מבני האדם".

אנה פרנק – 1929 – 1945
ספר חובה לכולם – נוער ומבוגרים יחד.