נערת יום הולדת - פנלופה דאגלאס

  • סוקרת: יעל ועקנין
  • סופר/ת: פנלופה דאגלאס
  • ז'אנר: רומן רומנטי
  • הוצאה לאור: א(ה)בות
  • מספר עמודים: 456

תקציר:

ג'ורדן
הוא הכניס אותי לביתו, כשלא היה לי לאן ללכת. הוא לא מנצל אותי, פוגע בי, או שוכח אותי. הוא לא מתייחס אלי כאילו אני כלום, לוקח אותי כמובן מאליו, או גורם לי להרגיש לא מוגנת. הוא זוכר אותי, צוחק איתי, ומסתכל עליי. הוא מקשיב לי, מגן עלי ורואה אותי. אני יכולה להרגיש שהוא מביט בי מעבר לשולחן ארוחת הבוקר וליבי פועם בחוזקה כשאני שומעת אותו נכנס לשביל הגישה. אני חייבת להפסיק את זה. זה לא יכול לקרות. אחותי אמרה לי פעם שאין גברים טובים, ואם אמצא אחד, הוא כנראה לא פנוי. רק שפייק לוסון הוא לא זה שלא פנוי. זו אני.

פייק
הכנסתי אותה לביתי, כי חשבתי שכך אוכל לעזור לה. היא תבשל כמה ארוחות ותנקה קצת בתמורה, זה יהיה סידור קליל. אך ככל שחולפים הימים הופך הסידור הזה לכל דבר מלבד קליל. אני חייב לעצור את מחשבותיי מלהיסחף אליה, להפסיק לעצור את נשימתי בכל פעם שאני פוגש בה. הבעיה היא שככל שדרכינו שבות ומצטלבות כך היא הופכת לחלק ממני. אסור לנו להיכנע ולהתמסר לזה. היא בת תשעה עשרה ואני בן שלושים ושמונה. ואבא של חבר שלה. אם חשבתי שאוכל להדחיק את רגשותיי, הגורל צחק עלי, עכשיו שניהם עברו לגור בביתי.

הסקירה שלי:

אז את הספר הזה קניתי רק בגלל התקציר שלו.
כשהוא יצא היה עליו המון באז ברשת והתחילו לצוץ המון סקירות אבל בגלל שהתקציר היה כ"כ שונה משאר הספרים שאני מכירה, לא רציתי לקרוא סקירות אלא לבוא אליו עם ראש נקי מדעות.

האמת, אני לא אכתוב על מה הספר כמו כמעט בכל סקירה שלי. אפילו בתיאור קצר של הספר, אני עלולה לחשוף יותר ממה שכדאי.

אני רק אגיד את הדברים האלו…
ציפיתי לספר שונה ולא תבניתי, משהו שילך רחוק מהמציאות שאני מכירה או מתבנית הספרים שאני נתקלת בהם וקיבלתי מה שציפיתי ויותר.

מלבד הדמויות החזקות המעניינות, העלילה הייתה שונה, סבוכה, כואבת, מרגשת וכזו שבאמת גורמת לך להסתכל אחרת על דברים לא קונבנציונליים.

הספר הוא סוג של טאבו, המילה הזו נאמרה על הספר הזה לא מעט ברשתות החברתיות ונכון, הוא באמת לא מספר על זוג רגיל. יש פה ילדה בת 19 וגבר בן 38 ורק במקרה הגבר הזה הוא האבא של בן הזוג שלה.

הספר התחיל עם עניין והמשיך עם בלאגן בעניין אז אפשר לומר שמהעמוד הראשון נדבקתי לספר!
קראתי אותו בפחות מ24 שעות וליבי נכמר לפייק.
לחשוב שהוא נמשך לבת הזוג של הבן שלו. לחשוב שהוא מתחיל להרגיש דברים אליה. היא בת הזוג של הבן שלו!
הוא בן 38 והיא סה"כ "ילדה" בת 19.
פייק נכנס לי מתחת לעור. הכאב שלו, המאבק הפנימי שלו, הרצונות שלו שהתנגשו אחד בשני והכמיהה שלו למשהו שרחוק ממנו שנות אור אבל בעצם נמצא ממש לידו.
גם את ג'ורדן היה אפשר להבין, אי אפשר לבחור למי נמשכים. אי אפשר לבחור את מי רוצים. הלב רוצה מה שהלב רוצה.
אז אני יכולה לומר שמההתחלה אני הייתי בעדם – למרות הפרש הגילאים ולמרות המצב המסובך.

הספר היה כתוב טוב, מעניין וסוחף. הוא היה מפתיע, הוא היה כואב ועצוב והוא היה מרגש.
אפילו הסצנות הארוטיות היו משובחות, לא מוגזמות ולא מאולצות – הן היו בדיוק במינון הנכון, במוד הנכון ובדרך הנכונה.
ושוב, זה באמת שונה מהרבה ספרים בז'אנר שכבר הוציאו את החשק מלקרוא אותם.

דבר אחד קצת ביאס לצערי וזה טעויות הפיסוק וההגהה.
מצאתי הרבה פסיקים שלא היו במקום. היו כמה פעמים שהאות ו' נכנסה לה למשפט בלי שום הקשר וזה קצת ביאס.

אבל בגדול, נהניתי מאוד.
אהבתי לקרוא סיפור שונה, מעניין, סוחף שגם הצליח לרגש.
ממליצה בחום!

שתף סקירה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
פרסומת
יעל ועקנין

יעל ועקנין

עצמאית, בלוגרית ותולעת ספרים

לכל הסקירות של יעל

כל הזכויות שמורות ל YAELBOOKS

דילוג לתוכן