אני, שירלי סטירהורן - מילי

  • סוקרת: יעל ועקנין
  • סופר/ת: מילי
  • ז'אנר: רומן רומנטי
  • הוצאה לאור: ספרי ניב
  • מספר עמודים: 355

תקציר:

ארגז תמים הנושא את הכותרת: "אוניברסיטה – שנה ד" נתקל במצחה של שירלי בפתח ביתה ושורט היסטוריה מדממת, מותירה עקבות שהיו רחוקות והתקרבו באחת. בה בעת, הוא יוצר שטף אירועי הוא-היא סקסי, מפתיע ומרגש שנע בין שמיים לעננים, בין יוון, גרמניה וישראל ובין שתי דלתות המרוחקות זו מזו כדי פסיעה אחת. ארוכה.
שירלי סטירהורן היא אולי דמות קומית, אך לבטח היא אדם רומנטי, והיא כוכבת של אבא שלוימ'ה שאוכל פרוסות לחם קפואות עם חמאה.
שירלי אוהבת את חייה – יש לה את גרשון, אחיה הבכור, שממהר להתייצב לצידה ככל שתצטרך, ושנשוי לחדווה הסבלנית. יש לה גם את רונצ'וק אחיינה המתוק שחיבוקיו ממיסים ימים עמוסים ויש לה קצת אימא רופאה עם מומחיות בשאלות רטוריות. ולא מעט יש לה את אריאלה רובין, חברתה הטובה שממהרת להוכיח אותה בכל שיחה על החסרים בחייה. במיוחד על החורים השחורים – גבר, אהבה, זוגיות.
ואולם שירלי מסתדרת היטב. היא מרוצה מעבודתה שמעניקה בידיה את חומת ההגנה המשובחת ביותר – מצלמת "ניקון", ובעיקר היא שמחה בספריה של ג'יין אוסטן שאף הפכו לסדרות טלוויזיה מפרות בדידות.
כל זאת, כאמור, עד ששמה מתנגן לצלילי מוזיקה אחרת ויוצר שיר חדש

הסקירה שלי:

את הספר הזה רכשתי בגלל המלצות טובות ותקציר מעניין.

אני קצת מתקשה בכתיבת תקציר כיון שלפרט יותר מהתקציר בגב הספר יכול לגלות יותר ממה שצריך.

מבחינת שירלי הדמות הראשית, לא יודעת, לא ממש הצלחתי להרגיש אותה. לא התחברתי אליה ממש – למרות שהיא אוהדת ג'יין אוסטן וגאווה ודעה קדומה בפרט, לא הצלחתי להתחבר אליה.
היא פשוטה, נחמדה, חושבת הרבה ולא מעצבנת מידי אבל משהו בה פשוט לא עשה לי את זה.

האמת, התחלתי את הספר, הגעתי לעמוד 100 ועצרתי אותו. קראתי 3 ספרים אחרים בינתיים ואז חזרתי אליו.
לצערי, בעמוד 130 כבר הרגשתי קצת עייפה. לא יודעת למה אבל משהו בספר הזה לא סחף ולא גרם לי לרצות לדעת עוד.
פחות או יותר הבנתי את הפואנטה דיי בהתחלה (למרות שלא הבנתי את ההיגיון) אבל מהרגע שהבנתי מה קורה ומה יקרה, לא הצלחתי להתעניין יותר מידי.

רפרפתי קצת בעמודים קדימה לראות אם אני צודקת (הרי יש עוד יותר מ200 עמודים קדימה) וציפיתי לראות אם טעיתי וחוץ מטוויסט צפוי וחזרה לנורמה לא ראיתי משהו שיגרום לי להמשיך….

אז אני לעת עתה פורשת מהספר הזה, מיד יודע, אולי בעתיד אחזור אליו.
אם כן, מבטיחה לתת סקירה מלאה.

שתף סקירה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
פרסומת
יעל ועקנין

יעל ועקנין

עצמאית, בלוגרית ותולעת ספרים

לכל הסקירות של יעל

כל הזכויות שמורות ל YAELBOOKS

דילוג לתוכן