על האי - טרייסי גרביס-גרייבס

בספר הזה נתקלתי ממש במקרה. ראיתי אותו באחד מהירידים של פסח ולמרות שלא זכרתי שראיתי המלצות עליו, קראתי את התקציר וישר רכשתי אותו.

הספר מספר על אנה, מורה בת 30 שנוסעת עם תלמיד בן 16 לאחד מהאיים המלדיביים ע"פ בקשת הוריו שהיא תהיה מורה פרטית עבורו בחודשי הקיץ.
כשהמטוס מתרסק והם נשארים שניהם לבד על אי בודד, דברים מתחילים להיות מפחידים, עצובים וגם מסובכים…

אז זה גם ספר שאפשר לומר שהוא טאבו, בכל זאת יש פה בחור בן 16 ואישה בת 30 אבל בשונה מהספר הקודם שקראתי שהיה טאבו – נערת יום הולדת – פה יש משהו שונה. פה יש התמודדות בלתי אפשרית וקרבה בלתי נמנעת.
התיישבתי לקרוא אותו ביום ראשון בצהריים ותוך מספר שעות בודדות כבר סיימתי אותו כמעט בלי לקום מהספה!
צללתי לספר הזה בצורה טוטאלית מכיוון שהכל שם הפתיע אותי. זה סגנון שטרם קראתי וזה ממש ריתק אותי.
ההתמודדות שלהם על האי גרם לספר הזה להיות משהו מאוד שונה מרומן רגיל. זה התחיל בחוסר ברירה וביצר הישרדותי, התקדם ליעילות ועזרה הדדית והתפתח לחברות טובה ולקרבה בין שני האנשים היחידים שנמצאים על האי הבודד הזה.

הסיפור היה מעט קשה לקריאה בחלק מהקטעים. התיאורים בו והדברים שקרו שם היו שונים ממה שאני רגילה בספרים אבל זה מה שהיה מיוחד בספר הזה. הוא הרגיש לי כמו חוויה קשה אבל פוקחת עיניים שאני רואה מהצד וזה היה מעצים.

הרצון שלהם לשרוד והמעשים של כל אחד מהם כלפי השני היו מאוד מרגשים ומובנים.
החיבור והאזכור למקרים האמתיים שקרו בתחילת שנות ה2000 רק חיזקו את הספר וגרמו לו להיות יותר משמעותי ואמיתי בעיניי.
זה הספר השני (ואני קוראת המוןןן ספרים) שגרם לי לדמעות של ממש.

הספר הזה, על אף שכלל לא ציפיתי – עשה לי מחסום קריאה!
אני כותבת את הסקירה הזו כשבוע לאחר קריאת הספר ולא פתחתי מאז אף ספר חדש.

זה ספר מיוחד, שונה, מרתק ברמה טוטאלית ואני ממליצה עליו בפה מלא!