האומנת - אמה רוס

תקציר:

הם נולדו ביום קיץ יפה באחוזת המשפחה באנגליה. אבל השמחה היתה קצרה: שעות לאחר לידת התאומים, טיפסה אמם של דני וסרפין לצוק הסמוך לביתם וקפצה אל מותה. האומנת שגידלה את אחיהם הגדול, נעלמה גם היא במפתיע, וגל עכור של רכילות ושמועות על ילדים שהוחלפו בלידתם שטף את הכפר הקטן.

עכשיו, כאישה בוגרת, ומתוך עצב עמוק על מותו הפתאומי של אביה, מתחיל החשד להציק לסרפין. מה באמת קרה שם, ביום שבו נולדה? תמונה קטנה שהיא מגלה בבית המשפחה מזעזעת את עולמה. זוהי תמונה מיום הלידה, אשר צולמה שעות ספורות לפני ההתאבדות. האם נראית בה כשהיא שלווה ושמחה, מוקפת בבעלה ובבנה הבכור. בידיה היא מחזיקה רק תינוק אחד. אבל באותו היום הרי נולדו תאומים, אז היכן התינוק השני?

האומנת הוא ספר מרגש על המקום שממנו באנו ועל האופן שבו הוא משפיע על חיינו. כשסרפין מבינה שרוב האנשים שהיא מכירה יודעים עליה הרבה יותר ממה שהיא יודעת על עצמה, היא מחליטה לצאת למסע שבו תגלה את האמת על חייה – ואלה, יחד עם חייהם של הסובבים אותה, לא יראו שוב אותו הדבר.

הסקירה שלי:

את הספר הזה קניתי בעיקר בגלל התקציר. נדיר שאני קונה ספר רק בגלל תקציר ומבלי שראיתי עליו המלצות…
האמת, אחרי שרכשתי אותו התחלתי לראות המלצות עליו ברשת אז ידעתי שהבחירה שלי הייתה נכונה.

הספר הוא מנקודת מבטה של סרפין, שאיבדה לאחרונה את אביה ובעודה מתאבלת על מותו, מתחילה לגלות דברים על עברה.
לסרפין אח תאום בשם דני ואח גדול בשם אדווין.
כשאדווין היה צעיר (עוד לפני בואם של אחיו התאומים) הייתה לו מטפלת בשם לורה. חלק מהספר חוזר אחורה בזמן ומסופר מנקודת מבטה של לורה.
אז סרפין מנסה להבין קצת יותר על חייה ועל אמא שלה שנפטרה ביום שילדה אותה ואת אחיה ולאט לאט העלילה מתפתחת והופכת להיות מפותלת ומעניינת…

סרפין היא זו שהתחילה את כל העניין והתחילה לחטט בעבר של משפחתה. אפשר להגיד שיש בה ייצא סקרנות מאוד חזק והיא לא מרפה ממנו גם כאשר מנסים להוריד אותה מהחיטוט בעבר.
לדעתי כל החיפוש והמקרה הזה הוכיח כמה שהיא אמיצה וחזקת אופי.

הסיפור היה מפותל, מסובך, מעניין ולא צפוי.
מלבד הדמויות המעניינות והמרתקות של סרפין (הילדה) ולורה (האומנת) שהובילו את הספר, גם הדמות של רות (אמא של סרפין) הייתה מעניינת, לא צפויה וקשה לעיכול. האמת, אני לא בטוחה שאני יודעת כל מה שצריך לדעת על רות ועל מה שבאמת עבר עליה – וזה אולי השאיר אותי מעט סקרנית למרות הסוף הסגור.

אני אוהבת ספרים שקופצים אחורה בזמן. היכולת של הקורא לדעת על עתיד הדמויות עוד לפני שהן יודעות עליו (לפעמים) ולנחש מה קרה בין העבר לבין ההווה המסופר – זה מה שגורם לי לרצות להפוך עוד עמוד ועוד עמוד.

אני לא יודעת למה אבל למרות שהספר (החלק שבעבר בו לפחות) סופר בתקופת 1990, בראשי תמיד ראיתי תקופה ישנה יותר. דמיינתי אותם בשנות ה50 או ה60.

אני יושבת וחושבת כיצד אוכל להמשיך ולתאר לכם את הספר מבלי להרוס לכם את חווית הקריאה ובאמת לא מצליחה לכתוב משהו מבלי למחוק.
אני רק אגיד שהספר הזה הוא מעניין – מאוד!
יש בו הרבה מאוד תהפוכות ורגשות והוא מרתק ואני ממליצה עליו בחום!

שתף סקירה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email
פרסומת
יעל ועקנין

יעל ועקנין

עצמאית, בלוגרית ותולעת ספרים

לכל הסקירות של יעל

כל הזכויות שמורות ל YAELBOOKS

דילוג לתוכן