חצי אני - מיכל שחר

  • סוקרת: יעל ועקנין
  • סופר/ת: מיכל שחר
  • ז'אנר: פרוזה מקור
  • הוצאה לאור: ספרי צמרת
  • מספר עמודים: 156

תקציר:

בהיותה בת שלושים וארבע ניהלה מיכל קשר עם אור, שהיה צעיר ממנה בשש שנים, ועבד כמנהל מסעדה בבניין שבו עבדה. הוא היה אמור להיות סטוץ ללילה, אבל היא איננה בחורה של סטוצים, היא שייכת לאהבה והאהבה שייכת לה. המומחיות העיקרית שלה היא להתאהב בבלתי מושג. היא מנסה לצאת עם כל מיני טיפוסים שונים ומשונים וכל אחד מהם זוכה לכינוי שמאפיין את דמותו: המתקתק, הקוסם, המפיק, החנון, היועץ, המבושם, הלא אפוי וכו'. באשר לאור, הוא הופך להתמכרות מענגת עד שליבה נשבר לרסיסים, בפעם הראשונה מני רבות שהגיעו לאחר מכן. ברקע הכמיהה לאהבה. מיכל שוקלת להביא ילד דרך בנק הזרע, אולם באופן קוסמי שום דבר אינו מתנהל כצפוי, והיא מתמודדת עם שאלות הרות גורל.

בכתיבה קולחת, רגישה, רוויית הומור, כנה באופן אכזרי, מתארת המחברת את מסעה המטלטל אל תוך תוכה. היא נעה בין עצב לשמחה, בין תקווה לייאוש ובין חיים לחידלון, אולם לבסוף לומדת את כוחה של הבחירה. אין זו עוד טלנובלה, שבה הגיבורים נפגשים, נפרדים ומוצאים את דרכם זה לזה. זהו ספר על החיים עצמם, על הבדידות שהיא מנת חלקם, על החרדה הכרוכה בהם, על האבסורד החריף, שלעיתים יגרום לכם להתגלגל מצחוק ועל הכוח לקום בכל בוקר מחדש בתקווה ליום שמח.

הסקירה שלי:

את הספר הזה קיבלתי בדואר ביום חמישי וכבר באותו היום התיישבתי לקרוא אותו.

אני לא חושבת שאתחיל בצורה הרגילה שבה אני כותבת כמה מילים שמתארות את הספר והסיבה היא שאני לא בטוחה שקראתי משהו שאוכל להגדיר אותו רק כספר.
כלומר, כן זה היה ספר עם כריכה ופרקים אבל אני בכל אופן הרגשתי שקראתי יומן אישי.
הרגשתי שאני נכנסת לחיים הפרטיים של מיכל (כותבת הספר וגיבורת הספר) וקוראת את המחשבות שלה, מגלה על הפחדים שלה, קצת מרחמת על הלבד שלה ועל חלק מהדייטים שהיא תיארה אבל יותר מכל הרגשתי שאני ממש אופטימית ונרגשת בשבילה.
למה אופטימית ונרגשת? כי למרות כל הקושי והפחדים שלה – היא נשארה אופטימית ואף צחקה על המצב לא פעם.

בספר הזה הרגשתי שאני נכנסת לעולם פרטי של מישהי שפשוט נתנה לי מפתח ואמרה לי כנסי.
כאילו היא פתחה ידיים ואמרה לי – תראי, ככה אני. ככה אני מרגישה, ככה אני נראית, ככה אני חושבת, ככה אני שמחה וככה אני נעצבת.

היו פעמים שנכמר ליבי, היו רגעים שכעסתי עלייה והיו פעמים שכעסתי בשבילה ובין כל אלו, גם היו רגעים שממש צחקתי בקול.
ואיכשהו, ככל שהדפים התקדמו, הרגשתי יותר ויותר בנוח, כאילו אני יושבת איתה בסלון והיא מספרת לי על חייה.

לא היו יותר מידי תיאורים מעיקים, לא היו יותר מידי ברבורים משעממים ולא היו דפים שרפרפתי עם העיניים כדי להגיע ל"אקשן" – כל עמוד בספר היה בפני עצמו וכל סיפור בספר היה מעניין, שונה וכזה שלימד אותי משהו עליה וגם קצת על עולם הדייטים (הכושלים) בישראל.

כיף לקרוא ספר כזה. כיף לקרוא את הדברים שהיא כתבה ללא מעצורים, ללא פחדים וללא חששות.
פה ושם היא הזכירה אנלוגיות של ניתוח לב פתוח ובתור אחת שעברה ניתוח לב פתוח אמיתי – זה היה אחד הדברים שהצחיקו אותי באמת.

ספר שלא מייפה את המציאות אבל מספר אותה בהומור ואהבה – אני ממליצה!

שתף סקירה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
פרסומת
יעל ועקנין

יעל ועקנין

עצמאית, בלוגרית ותולעת ספרים

לכל הסקירות של יעל

כל הזכויות שמורות ל YAELBOOKS

דילוג לתוכן