מר סוואגר - קים ג'ונס

  • סוקרת: יעל ועקנין
  • סופר/ת: קים ג'ונס
  • ז'אנר: רומן רומנטי, רומן אירוטי
  • הוצאה לאור: ידיעות ספרים
  • מספר עמודים: 336

תקציר:

פנלופי הארט, מחברת רומנים רומנטיים מעיירה קטנה במיסיסיפי ובחורה חמת מזג באופן כללי, מגיעה לשיקגו כשלנגד עיניה מטרה עיקרית אחת: לנקום במי ששבר לחברתה הטובה את הלב. צירוף מקרים מפתיע שולח אותה היישר לדירתו של ג'ייק סוואגר, מנכ"ל קשוח, עשיר וחתיך בטירוף. פנלופי מבינה שנקרתה בדרכה הזדמנות חד־פעמית לערוך תחקיר לרומן הבא שהיא מתכננת לכתוב: סיפור אהבה שבמרכזו "הבחור הזה" – הגיבור הרומנטי המושלם. וכשהיא מגלה שמצאה בדיוק את מקור ההשראה שחיפשה, יש לה משימה: לגרום לו להתאהב בה. למען הספר שלה, כמובן.

אלא שלמר סוואגר יש תוכניות משלו, ושום דבר לא הכין את פנלופי לשרשרת האירועים שמתחילה להתגלגל מרגע הפגישה שלהם – ובוודאי שלא לרגשות שמתחילים להתעורר בה חרף כל חומות הציניות שבנתה סביב לבה.

הסקירה שלי:

את הספר הזה רכשתי בעקבות המלצה של חברה שאמרה שהספר הזה הוא סוג של פרודיה קורעת מלאת קלישאות על הז'אנר האירוטי. ובתור אחת שבאמת חושבת שהגיע הזמן שמישהו "יצחק" קצת על הז'אנר הזה, רכשתי אותו.

הספר מספר על פנלופי סופרת רומנים רומנטיים (או אירוטים) ש"נתקלת" בגבר שהוא בול הקלישאה הגברית לספרים מהז'אנר וזה קרה בדיוק בזמן שהיא מחפשת השראה לספר החדש שלה.

אז הספר הזה הוא בהחלט קלישאה אחת גדולה אבל הוא לא סתם קלישאתי בצורה כזו שגורמת לך לגלגל את העיניים ולהתייאש. לא לי לפחות.
הוא היה מצחיק, הוא היה קורע! הדמויות בעצם צחקו על כל הקלישאות ברומנים הרומנטיים.

קראתי את הספר בהנאה ובשעשוע ממשי. ההומור הציני והומור העצמי של פנלופי הדמות הראשית ממש היו לטעמי.
אני חושבת שפנלופי היא אחת מהדמויות האהובות עליי ביותר.
המחשבות הרציניות שלה בסצנות הכי "קריטיות" שכביכול קיימות ברומנים הרומנטיים / אירוטיים – בעיניי היו פשוט קורעות!
כל כך נהנתי לקרוא את כל מה שעובר לה בראש. בעיניי פנלופי היא אישה אמיתית! היא חשבה על מיליון דברים בדקה אחת! כמו כל אישה, היא הצליחה להתאהב, לכעוס, להיפגע וכל זה עם עצמה בראש שלה מבלי קשר לבחור בצד השני! זה הרגיש כל כך אמיתי וקורע!

העובדה שמר סוואגר באמת היה בהתחלה מניאק אמיתי כזה שגרם לפנלופי ממש לכעוס עליו – אבל לכעוס באמת – היה יותר אמין מכל הסצנות הרגילות האלו ברומנים.

ההיתקלות המקרית שלהם, האופן שהוא לא נמס ממנה אחרי קריצה וחצי ולמרות שהיא כמעט וכן, היא מהר התעשתה שהוא התחיל להתנהג כמו מניאק היו שינוי מרענן לז'אנר.
אפילו סצנת הסיום הייתה קורעת מצחוק!

אהבתי את הכל בספר הזה, את הדמויות ואת כל הדיאלוג ביניהם שמההתחלה היה פשוט אמין, מצחיק ומעניין!
אז כמובן שאני ממליצה בחום!

שתף סקירה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
פרסומת
יעל ועקנין

יעל ועקנין

עצמאית, בלוגרית ותולעת ספרים

לכל הסקירות של יעל

כל הזכויות שמורות ל YAELBOOKS

דילוג לתוכן