חכו לזה - מריאנה זאפטה

  • סוקרת: יעל ועקנין
  • סופר/ת: מריאנה זאפטה
  • ז'אנר: רומן רומנטי
  • הוצאה לאור: אדל
  • מספר עמודים: 517

תקציר:

"היי." חייכתי בהיסוס. "אני דיאנה, השכנה שלך." למרות שנפגשנו פעמיים, הוא לא זכר אותי. אם זה לא גרם לבחורה להרגיש טוב עם עצמה, אני לא יודעת מה כן. דאלאס מצמץ פעם נוספת ולאט לאט העניק לי מבט מהסס וזהיר כשהוא הנהן. "דיאנה, כן."

טרגדיה משפחתית נוראית לפני שנתיים הכריחה אותי להתבגר מהר מדי. בן לילה מצאתי את עצמי עם בית חדש לתחזק, ושני בנים שירשתי באופן לא צפוי.

העובדה שהצלחתי להעביר את השנתיים האחרונות בחיי בלי להרוג מישהו היא לא פחות מנס. בכאוס שהם חיי, אני מנסה לתמרן בין הבית לבין העבודה, ולמצוא גם זמן לחברים ולמשפחה, אך לפעמים מאבדת את הידיים ואת הרגליים. אני, דיאנה קאסיאס, יכולה להכריז בפה מלא שאם מישהו אי פעם אמר שלהיות מבוגר זה קל, אז אין לו מושג על מה הוא מדבר.

כששכן חדש, גבוה ומפחיד ובעל שיער קצוץ ומיליון קעקועים מגיע לשכונה השקטה והמשפחתית שלנו, זה לא מוצא חן בעיניי. במיוחד כשבלילה אחד מישהו חוטף מכות על המדשאה שלו ובימים כל מיני אנשים מפוקפקים באים לחפש אותו, השכן החדש עבר את הגבול, וזה לא יעבור לו בשקט

הסקירה שלי:

את הספר הזה קניתי ברגע שיצא מתורגם. אהבתי את ספרה הקודם של זאפטה – לכבוש את הקיר – וידעתי שאני חייבת גם את הספר הזה.
אני מאוד אוהבת רומן רומנטי בסגנון ה- Slow burn וידעתי שגם הספר הזה יהיה באותו הסגנון.

הספר הוא על דיאנה, חברתה של ונסה מהספר הקודם, אשר "ירשה" את 2 ילדיו של אחיה לאחר שנפטר ועל השכן שלה שהוא גם במקרה מאמן הבייסבול של אחד מילדיה.

סיפורי סלואו ברן בעיניי מיוחדים יותר כיוון שאפשר ממש להכיר את הדמויות כשהם עצמם מגלים את עצמם ואחד את השני.
בסוג הספרים האלו אנו רואים איך הקשר ביניהם התחיל, איך הם פיתחו חברות או ידידות או סתם שכנות טובה ואיך זה התפתח למשהו מעבר לזה – לסיפור אהבה. וכשמוסיפים לכל דמות את העומק שלה, זה בכלל מושלם.

דיאנה היא בחורה מדהימה. היא פייטרית לא קטנה ומלבד היותה חברה ממש טובה, היא אמא (ודודה יחד) מושלמת.
היא יודעת שהיא טועה לפעמים, היא כועסת על עצמה כשהיא כועסת על ילדיה למרות שהיא יודעת שזה היה בצדק ובכל זאת והכי חשוב היא אישה חמה ואוהבת.

לקבל שני ילדים כשאת עוד לא בת 30 ואחד מהם מתקרב להיות נער, זה נשמע כמו אתגר לא נורמלי. היא הקריבה את החיים שלה בשבילם והיא לא הייתה מהססת לעשות את זה שוב.
וזה סוג של אופי שלא מוצאים בכל יום. וזה יפה וזה מרגש ובגלל זה אהבתי אותה מאוד.

דאלאס, השכן והמאמן הזה הוא לא איש בעל חברה גדולה ששוחה בכסף ויש לו עדר מעריצות. הוא בחור ממוצע לחלוטין, הוא אנושי, פגוע ומאמין באהבה אמיתית.

מבחינתי לקרוא ספרים כאלו זה אנחת רווחה גדולה. יש פה סיפור שמרגיש אמיתי כל כך ועוצמתי כל כך שהוא כבש אותי מהרגע הראשון.
בגלל שהיום הז'אנר של הרומן הרומנטי הפשוט כמעט ולא מורגש מול כל הז'אנר של הרומן האירוטי זה מרענן למצוא ספר שכזה. כזה שגרם לך להרגיש שאתה קורא על שני אנשים שיכולים להיות החברים הכי טובים שלך וכל מה שמסופר לא מתבסס רק על הנראות של הדמויות, על העושר שלהם ועל המרדף אחד אחרי השני.

כמו בספר הקודם – לכבוש את הקיר – הרגשתי שלמדתי להכיר את הדמויות לאט לאט יחד איתם, הכרתי אותם כשהם למדו להכיר את עצמם ואחד את השני.

הספר הזה גרם לי להזיל דמעה ואף לצחוק בקול. זה המיוחדות של הסופרת הזו, היא יודעת להוביל את הלב שלך קצת בעצב, קצת בכעס ואפילו בצחוק וכל זה בסיפור אחד.
אהבתי את הספר הזה מאוד ואני חושבת שכל מי שאוהבת סיפורי Slow burn חייבת את הספר הזה לעצמה!

שתף סקירה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
פרסומת
יעל ועקנין

יעל ועקנין

עצמאית, בלוגרית ותולעת ספרים

לכל הסקירות של יעל

כל הזכויות שמורות ל YAELBOOKS

דילוג לתוכן