אמה - ג'יין אוסטן

תקציר:

אמה וודהאוז בת העשרים ואחת היא יפה, חכמה ועשירה. יש לה בית נוח, מזג נעים וסביבה שנושאת אליה עיניים מעריצות. בתקופה בה אישה נמדדת על פי הצלחתה להינשא לגבר אמיד, אמה אינה מרגישה כל צורך להתחתן ומעדיפה להקדיש את זמנה להתערבות בחיי האהבה של מכריה. אלא שהניסיון שלה להשפיע על עניינים שבלב הזולת אינו מסתיים כפי שצפתה ואמה מגלה שגם לבה שלה אינו חסין מפני שיברון ואהבה.

"אמה" נחשבת לפסגת יצירתה הספרותית של ג'יין אוסטן. כדרכה מצליחה אוסטן לתאר ברגישות ובשנינות את המתחולל בליבה של הגיבורה ואינה מהססת לגעת בנושאים רגישים כמו כסף, מעמד, צביעות ומערכות יחסים.

הסקירה שלי:

את ג'יין אוסטין הכרתי בספר – גאווה ודעה קדומה – הידועה לכולם ובאחד מירידי הספרים רכשתי עוד כמה ספרים שלה ואחד מהם היה אמה.

הספר אמה הוא שונה בהחלט מגאווה ודעה קדומה בהרבה מובנים. ראשית, העלילה העיקרית בו אינה רומן בין דמות אחת לשנייה. דבר שני, הדמות הראשית, אמה, היא קצת מעצבנת וקצת תופסת מעצמה ומכל מה שיש לה בראש.
אמה מנסה בכל כוחה לשדך בין אנשים מהסביבה שלה מבלי לשים לב שחלק מהשידוכים שלה לא מתאימים או קורים בלעדייה (והיא לוקחת עליהם את הקרדיט).

הספר הזה עמוס. עמוס מאוד. הוא מלא בברבורים, הוא מלא בבלאגן, בדיאלוגים ארוכים ובמגוון דמויות חלק חשובות יותר וחקלם פחות.
אמה בהחלט אינה דמות שקל לאהוב. היא מאוד אגואיסטית וקצת מלאה בעצמה.
הספר מתקדם מאוד לאט, קשה להבין אם יש משהו מעניין בהמשך הדרך או שכל הספר זה פשוט אותם דמויות עושות את אותו הדבר בניצוחה של אמה.
את הספר הזה התחלתי לפני מספר חודשים ועצרתי לפני עמוד 50 כיון שהוא מאוד בלבל אותי וקצת שעמם אותי.
חזרתי אליו לאחרונה והתקדמתי בהתחלה קצת בכוח ובהמשך קצת ביותר עניין אבל למרות זאת, העניין שהרגשתי לא היה מסקרנות של "מעניין מה יקרה" או "איך זה יקרה" אלא יותר כמו הרגשה של מציצנות… כלומר, אני הרגשתי שאני פשוט רוצה לשמוע מה קרה עם הדמויות לא בגלל שזה חשוב לעלילת הספר או מעניין מידי אלא ההרגשה הייתה כמו לרצות לדעת רכילות.

קראתי המון ביקורות פושרות ואף שליליות על הספר ובכל זאת, אי אפשר שלא לאהוב את ג'יין אוסטן ולכן כן בחרתי להתחיל אותו ואף להמשיך אותו עוד ועוד למרות שחלק מהזמן שמתי לב שאני קוראת את אותה פסקה פעמיים כי פשוט לא התעמקתי בה באמת בגלל שככל הנראה מחשבותיי הפליגו הלאה. כששמתי לב שאני לא זוכרת מה קראתי בפסקה קודמת, חזרתי וקראתי אותה שוב בניסיון כן להתעמק בה ולא לנדוד במחשבות.

בדרך כלל שספרים לא מושכים אותי והראש מתחיל לנדוד במחשבות, זה אומר שכדאי לי לסגור את הספר ולחפש ספר אחר אבל בגלל שזו ג'יין אוסטין, רציתי מאוד להמשיך.

אז המשכתי ועברתי את האמצע בהרבה ולבינתיים, פרשתי.
הגעתי למצב שאני לא יודעת אם אני רוצה לדעת מה עוד יקרה בהמשך לאמה. הבנתי שאני לא בטוחה שבכלל יקרה משהו משמעותי – הרי יותר ממחצית הספר כבר עברתי והיא עדיין דמות ראשית שמפעילה את שאר הדמויות מסביבה.

אני כן חושבת שאחזור לספר הזה ואם כן, אמשיך את הסקירה ואגיד את דעתי המלאה עליו.
בינתיים, זו ג'יין אוסטן אז קשה לי לומר לא! אבל הספר הזה מתאים למי שיש כוח סיבולת לא קטנה…

שתף סקירה

Facebook
WhatsApp
Email
פרסומת
תמונה של יעל ועקנין

יעל ועקנין

עורכת ספרותית, בלוגרית ותולעת ספרים

לכל הסקירות של יעל

כל הזכויות שמורות ל YAELBOOKS

דילוג לתוכן