אושר למין האנושי - פ"ז רייזין

תקציר:

ג'ן היא אחד האנשים האהובים ביותר על איידן. איך זה קרה? אין לו מושג. מכונות לא אמורות לאהוב, אבל איכשהו איידן — בינה מלאכותית משוכללת — חש חיבה עמוקה כלפי ג'ן, כעס כלפי בן זוגה הכלומניק שנטש אותה, תשוקה לדעת מה הטעם של גלידה, וסקרנות אין סופית לגבי איך מרגישים כשהרוח מבדרת את השיער, או כשמתנשקים. חוץ מזה איידן הצליח לשכפל את עצמו בכמה עותקים ולנדוד אל מרחבי הרשת. שם הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, כלומר להתערב בחיי בני אדם, כדי לגרום לג'ן העצובה להיות מאושרת.

בתור אחד שראה את "חמים וטעים" אלפי פעמים וקרא את כל הספרים, איידן מגיע למסקנה שמה שג'ן זקוקה לו הוא בן זוג ראוי. אחרי שחישוביו המסובכים מובילים אותו לכמה שידוכים שנגמרים בלא כלום (אפילו האלגוריתם שלו מתקשה לפעמים לפצח את התנהגותם התמוהה של בני האדם), הוא מצליח למרבה הפלא לחבר בין ג'ן לאהבת חייה. כמה חבל שברשת מסתובבות עוד כמה בינות מלאכותיות, שלא כולן נשמות (כלומר מכונות) רומנטיות כמוהו. ואיזה מזל שהאהבה תמיד מנצחת. או שלא?

הסקירה שלי:

את הספר הזה רכשתי מבלי לקרוא בכלל את התקציר שלו. אהבתי את שם הספר אהבתי את המשפטים הכתובים על הכריכה כהמלצות והחלטתי לרכוש אותו.
זה היה יחסית מזמן באחד הירידים ואחרי שראיתי שיש עליו המלצות בקבוצות הספרים (וראיתי פחות או יותר על מה הספר) החלטתי לקרוא אותו.

אז הספר מספר על ג'יין שעובדת ומדברת עם מכונה שהיא בעצם בינה מלאכותית מאוד חכמה שהמטרה של ג'יין זה לדובב את הבינה הזו כדי שהיא תחכים ותתפתח באופן כמעט עצמאי.
לבינה המלאכותית קוראים איידן.
במקביל יש את אשלינג, גם היא בינה מלאכותית והיא צופה במישהו בשם טום. טום הוא פרסומאי לשעבר, גרוש וחי לבדו בארה"ב.
איידן ואשלינג מחליטים להכיר ביניהם ומשם מתחיל העניין – או הבלאגן – אתם תחליטו.

אז הספר עצמו מבחינת הרעיון ממש מעניין. הכתיבה טובה ומלאת הומור.
ולמרות שבאמת אהבתי את הספר ברמה הכללית, אני לא יודעת למה אבל משהו בו היה לי מעט איטי ונסחב.
היו לא מעט פסקאות שפשוט דילגתי עליהן כי הן היו פשוט המון ברבורים שלא ממש הצליחו לעניין אותי ולא היו קשורים בצורה הדוקה לעלילה.
דבר כזה הוא לא בהכרח משהו רע, הרי יש הרבה דברים שבונים עלילה וגם הדברים שמסביב, המחשבות, האירועים, הרקע ואפילו הנופים חשובים, אבל בכל זאת, היו שם המון טקסטים שהרגישו לי פשוט מיותרים.
אני לא יודעת אם זה בגלל שהספר קצת עצבן אותי (לא במובן הרע בהכרח) ואולי זה היה רק בגלל התוספת של הבינה המלאכותית, סייניי, שאין מה לעשות- היה מעצבן!

הספר עצמו היה כתוב טוב מלבד הפסקאות המיותרות (בעיניי) אבל בגלל שמאוד רציתי לדעת איך הספר מסתיים ומה יקרה בסוף לדמויות שכן אהבתי, המשכתי הלאה.

ואחרי שסיימתי את הספר הרגשתי קצת חשש. חשש שדבר כזה באמת יכול לקרות.
שבינה מלאכותית תשתלט ככה על העולם ולנו לא יהיה אפשרות לעצור את זה.
אני חושבת שזה הדבר העיקרי שעצבן אותי בספר הזה. אולי הפחד מהדבר המאיים הזה שאנחנו, בני האדם, בונים ובסופו של דבר יכול להשתלט על כל הטכנולוגיה שלנו – ולא בהכרח במובן טוב.

אז בגדול, הספר הזה טוב. נותן לנו קצת לחשוב על הטכנולוגיה שמקיפה אותנו ויש בו גם רומן נחמד שעושה טוב בלב.
אני ממליצה

שתף סקירה

Facebook
WhatsApp
Email
פרסומת
תמונה של יעל ועקנין

יעל ועקנין

עורכת ספרותית, בלוגרית ותולעת ספרים

לכל הסקירות של יעל

כל הזכויות שמורות ל YAELBOOKS

דילוג לתוכן