ג'יין אייר - שרלוט ברונטה

את הספר הזה רכשתי דיי מזמן בהוצאה ישנה יותר ומספר חודשים מאוחר יותר, מצאתי את הספר בהוצאה הנוכחית ורכשתי גם אותו.
אני חושבת שעברה כמעט שנה מאז רכשתי אותו ועד לרגע שהתיישבתי לקרוא אותו.
הסיבה שלקח לי זמן לקרוא אותו היא כי א – ראיתי את הסרט (לא במלואו). ב – ידעתי שמדובר בספר ארוך וכבד ולדבר כזה צריך להקדיש זמן וסבלנות.

אז הספר מספר על ג'יין אייר, יתומה ענייה אשר מועברת מבית דודתה לבית יתומים ומשם ממשיכה הלאה את חייה כמחנכת לילדה בת 10 בבית עשירים. ג'יין לומדת להכיר את בעל האחוזה ומתפתחת רגשות אליו ואחרי תקופה, גם הוא, מר רוצ'סטר, בעל האחוזה מגלה לה שהוא מרגיש את אותם רגשות לג'יין.

אז כחובבת מושבעת של רומנים היסטוריים (וקלאסיקות בפרט), ידעתי שהספר הזה יהיה לטעמי. הכתיבה הייתה אמנם עמוסה בפרטים וכבדה ברמת השפה אך נהניתי לקרוא את הדיבור והקצב של המאה ה19.

ג'יין היא דמות מורכבת מאוד אבל בעיניי היא הייתה דמות קסומה כמעט. היא הייתה מאוד רגישה ואכפתית. קצת משעשעת וקצת קודרת לפעמים.
היא האמינה בנסתר. אולי היא לפעמים פחדה ממנו ולפעמים קיבלה אותו – אבל היא תמיד האמינה.
היא הייתה חרוצה ומאוד כנה. היא אמרה את מה שהיא חושבת כשהיה צריך ואף שתקה כשלא היה צריך לומר משהו.

את מר רוצ'סטר אהבתי. האמת, ניסיתי שלא. כל מה שקרה שם איתו היה קצת לא פייר ולא חיובי אבל האהבה האמיתית והכנה שלו לג'יין הייתה ממש תענוג לקריאה. כל כך הרבה מחמאות ותשבחות הוא חילק לה וזה הרים אותה נפשית וחיזק אותה גם ברגעים שהייתה חלשה.

אהבתי את הסיפור (שאותו לא אזכיר) שקרה באחוזה. אהבתי את המסתוריות ואת ה"קסם" שהיה שם. אהבתי לפחד מזה ולחשוש מזה וממש אהבתי לנסות להבין ולקבל את זה.

אז הספר היה ארוך, אולי ארוך מידי אבל כל מה שקרה בו היה חשוב בעיניי.
למרות שהיו המון דיאלוגים שסבבו סביב הנושא המרכזי בשיחות שקצת העמיסו בעיניי, אני עדיין חושבת שהספר הוא טוב. הוא רומן היסטורי קלאסי מרגש ואהוב.

לא יכולה שלא להמליץ על הקלאסיקה הזו.
זה לא ג'יין אוסטין אבל זה רומן טוב ומומלץ.