שבועיים התראה מראש - וויטני ג’י

את הספר הזה קניתי אחרי שקראתי את חמשת הפרקים שפורסמו באחת הקבוצות בפייסבוק. אמנם הספר הקודם של הסופרת – ספק סביר – לא הרשים אותי במיוחד ואפילו דיי אכזב, התקציר וההתחלה של הספר הזה נראתה מבטיחה יותר ולכן רכשתי אותו.

הספר מספר על טארה אשר מתקבלת לעבוד אצל פרקר אינטרנשיונל על ידי הבוס, הבעלים והאיש השנוא ביותר בניו יורק.

אז כמובן שהיא שונאת אותו כמו כולם וכמובן שיש מחשבות לא ראויות פה ושם אחרת לא היה זה ספר בז'אנר אבל האמת, ציפיתי לספר עמוס סצנות סקס והופתעתי לגלות שלא היו כאלה ברמה מוגזמת.

אז ברמה הזו, הספר הזה ביי פאר יותר טוב מספק סביר… למרות שהוא קצת קיטשי ואוביאס אבל הדמויות פה היו הרבה יותר חזקות ועם יותר משמעת עצמית מאשר בספר הקודם.
אז נכון, בספר הזה הסופרת איכשהו גירדה עומק לדמויות (ולא בטוחה שהיא הצליחה) אבל בשביל ספר קליל, משעשע וגם רומנטי – זה בהחלט היה מספיק. 

טארה היא דמות רגילה, בלי הרבה עומק ובלי הרבה חיים אישיים מעבר לעבודה (אולי זה בגלל העבודה אבל לא נראה לי שהיה לה יותר מידי גם לפני). היא סופר עובדת וסופר חרוצה ובמקביל היא אנושית להפליא עם חולשה קטנה לבוס שלה יחד עם משמעת עצמית גבוהה (גם לגביו וגם בכללי).
גם בדמות של הבוס שלה לא היה יותר מידי עומק או משהו מרתק. כן, הוא היה מתוסבך (כמו כולם) וכן יש לו עבר עם המשפחה אבל הסופרת לא עשתה מזה טו מאצ' ביג דיל מלבד ההפתעה (שאיכשהו ציפיתי לה) אחרי אמצע הספר.

אז בספר הזה אין יותר מידי בלאגן, אין יותר מידי כאב ראש ואין ממש מגוון רחב של דמויות או יותר מידי עומק לכל דמות ובכללי… אבל כן יש פה סיפור קליל ונחמד (שמרגיש יותר כמו פנטזיה של הסופרת) שבשביל להעביר כמה שעות בקריאה כיפית – זה מושלם.

בנוסף, אני לא תמיד מתעכבת על עמוד התודות, אני מודה. כן אני בדרך כלל מתחילה אותו ואם יש משהו מעניין אני קוראת ואם זה סתם רשימת שמות אני בקושי מרפרפת עם העיניים.
אבל עמוד התודות פה נפתח במשפט – וידויה של סופרת + תודה – שזה כבר עניין אותי.
אז קראתי את העמוד הזה ותאמינו או לא, בעיניי מה שגרם לספר הזה להיות הרבה יותר טוב זה העמוד הזה. היא כתבה בכנות מדהימה, מעט כואבת ואפילו משעשעת. איכשהו, העמוד הזה פשוט ניצח הכל…

אז בגדול הספר טוב וקליל – ממליצה