משחק אליפות – מריאנה זאפטה

את הספרים של מריאנה זאפאטה אני אוהבת. מאוד. אני אוהבת את סגנון הסלואו בורן שלה ואת ההרגשה שבאמת יש אהבה אמיתית שמתפתחת בין הגיבורים – בעיקר בספר לכבוש את הקיר שאהבתי בטירוף וגם הספר חכו לזה היה טוב ומעניין. אז לא היה ממש ספק שאקרא גם את הספר הזה – משחק אליפות.

אתחיל בזה שזה ספר לא ממש זאפטה סטייל אבל כן קצת. מה הכוונה, הספר הזה אכן מתעסק בספורט כלשהו (כמו שאר הספרים שלה) ויש שם סיפור אהבה שנרקם לו לאט ובזהירות אבל משהו בספר הזה היה שונה.

אני לא חושבת שיש טעם לתאר לכם את הגיבורים כי אני ארגיש ממש כמו תוכי בסקירות אחרות. הרי הרבה מהספרים הרומנטיים/ ארוטיים יש בהם גיבור חזק ועשיר מול גיבורה חזקה אך עניה – ופה לצערי אין שינוי.

הוא עשיר עד מאוד, שחקן מוערך כוכב בינלאומי והיא שחקנית תותחית שמשחקת בקבוצות בינוניות ועובדת בעבודה נוספת כדי לשלם חשבונות.

יש הרבה דברים טובים בספר הזה שלא תטעו אבל מבחינתי היו הרבה יותר מידי דיבורים ופחות מעשים.

שוב אזכיר שאני יודעת שמדובר בספר סלואו בורן ואני מממש אוהבת את הסגנון הזה (ודווקא את של זאפטה) אבל בספר הזה היא לקחה את הרעיון של סלואו בורן צעד אחד קדימה. צעד אחד רחוק קדימה.

אני כמעט התייאשתי מהספר 3 או 4 פעמים עד שהגעתי לחלק שקצת (בחיי שקצת) משך אותי להמשיך.

בגדול, כן אהבתי את הספר אם מסתכלים עליו בכלליות. היה שם סיפור יפה (למרות שהיה מעט מתיש) והיה שם התפתחות של היכרות, חברות ואהבה כמו שאני אוהבת שיש בספרים.

יחד עם זאת, משלושת הספרים שלה שקראתי, הוא נמצא אחרון ברשימת חובת הקריאה.

את הספר – לכבוש את הקיר קראתי פעמיים. אפילו שלוש. את הספר הזה לא חושבת שאקרא שוב.

סה"כ הספר איטי. אפילו איטי מידי בשבילי אבל בסופו של דבר הוא היה טוב. כשמגיעים לחלק מתקדם אפשר להמשיך ולהנות ממנו רק הבעיה הקטנה היא ש-עד שמגיעים לחלק הזה, לוקח קצת זמן.

אוהבי הסלואו בורן, אני כן ממליצה אבל ראיתי בפייסבוק המון תגובות שליליות על לכבוש את הקיר בגלל האיטיות אז בספר הזה, למי שלא הסתדרה עם הקיר, הוא יהיה הרבה יותר גרוע.