תחזור אלי – רוזי וולש

הניקוד שלי לספר

5/5

תקציר:

כששרה פוגשת את אדי הקליק הוא מיידי והם מתאהבים עד מעל הראש. היא מרגישה שאדי חיכה רק לה כל החיים, ועושה רושם שזה הדדי.

שרה גם משוכנעת שהיא ואדי יודעים הכול זה על זה, ולכן כשהוא יוצא לחופשה שהוזמנה מראש ומבטיח שיתקשר מנמל התעופה, אין לה שום סיבה לפקפק בדבריו.

אבל הוא לא מתקשר.

חבריה של שרה אומרים לה לשכוח ממנו, אבל היא לא מסוגלת. היא יודעת שמשהו קרה. חייב להיות הסבר כלשהו להיעלמות, והיא נחושה לגלות מהו.

הסקירה שלי:

את הספר הזה קניתי רק בגלל סקרנות. ראיתי סקירות עליו אבל לא הצלחתי להבין אם מדובר בספר רומנטי כזה עם סוף טוב או ספר שיבאס ויעציב אותי (הלו, הבחור נעלם לה!).

אז למרות שלא הייתי בטוחה, עדיין קניתי את זה ואמרתי לעצמי שאם לא אוהב אותו, פשוט אעצור באמצע הרי אין לי באמת בעיה להפסיק ספר באמצע אם לא אהבתי אותו.

לקח המון זמן (חודשים) עד שהתיישבתי והחלטתי לקרוא אותו. התחלתי את הספר והוא המשיך לסקרן אותי אז המשכתי עוד עמוד ועוד עמוד ואז מגיעים לחלק שכבר ממש לא יכולים להוריד אותו מהיד. ממש. הייתי דבוקה אליו כמעט כל היום. ותאמינו לי כמה זה לא קל כשיש ילד בן 7 חודשים בבית. זה כמעט בלתי אפשרי אבל לא יכולתי להפסיק. לא הצלחתי להבין איפה לעזאזל אדי?!

ושכבר הייתי בטוחה שהבנתי, קיבלתי כזה טוויסט בעלילה שפשוט הפתיע אותי בצורה עוד יותר מסקרנת!

והספר התקדם, ופתאום חשבתי שזהו, הבנתי את הפואנטה ומעכשיו אני די בטוחה שאני יודעת מה יקרה אבל לא! שוב טעיתי!

יש בספר הזה כל כך הרבה טוויסטים מפתיעים שבאמת עשו את הספר לכל כל הרבה מעבר לסתם סתם רומנטי מותח.

ובואו נדבר רגע על עניין המותח… מותח נשמע לי משהו לא חביב. משהו שאני דווקא לא הייתי במוד לקרוא אבל הספר הזה לא נראה לי יכול לשבת תחת ההגדרה של מותח. הוא מסקרן, הוא מרתק, הוא מעניין אבל לא מותח. ואני חלילה לא אומרת את זה בקטע רע. אני פשוט הרגשתי שמתח זה משהו שיכול להלחיץ ובספר הזה הייתי יותר מרותקת, מסוקרנת ובטוחה שאני יודעת מה הולך לקרות מאשר שהייתי במתח.

ממש אהבתי את הדמויות בספר הזה, את כולן! גם את מי שלא אמורה להיות דמות אהובה, אהבתי אותה. התחברתי אליה, כעסתי עליה אבל כעסתי גם יחד איתה. הכאב בספר הזה כל כך אמיתי והעובדה שכל דמות התמודדה בצורה שונה עם האירוע הקשה שהיה וכל אחד לקח את זה למקום אחר, לכיוון אחר ולדרך אחרת – בעיניי, זה היה מרתק.

אני דיי בטוחה שאפשר להגדיר את הספר הזה כגאוני. ההפתעות שיש בו, הטוויסטים, הכאב, הכעס, ההבנה והאהבה שיש בו זה פשוט ספר שאי אפשר להפסיק לקרוא, לחשוב עליו, לרצות כבר לכתוב עליו ולהיזכר בקטעים שהיו בו.

סיימתי כבר את הסקירה ורק כמה שעות אחר נפל האסימון שאת הדבר הכי חשוב לא כתבתי… הספר הזה בשום פנים ואופן לא יושב על שום תבנית! לא מה שכן קורה ביניהם, לא מה שלא קורה ביניהם, לא מה שהם כל אחד בנפרד, פשוט ספר מיוחד ושונה. וטוב. ממש ממש טוב!

אני יודעת שאני באיחור אבל אם יש מישהו שטרם קרא את הספר הזה – רוצו לקרוא אותו! הוא מצוין!

יעל ועקנין

עצמאית, בלוגרית ותולעת ספרים

שתף סקירה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email