שד יהיר – ר.ס. גריי

הניקוד שלי לספר

5/5

תקציר:

אין איש בסידר קריק, טקסס, שלא יודע שג'ק מק'נייט הוא שחצן יהיר.

זאת אומרת, אני מבינה את זה: הוא שזוף וחטוב, שיערו שחור כמו זפת שנצרבה באש הגיהנום. אה, והאישיות שלו? בוערת באותה הלהבה.

 כשהופעתי על סף דלת חוות בלו סטון, מובסת ולובשת עליי את זוג התחתונים האחרון שנשאר לי, קיוויתי למושיע שלי, אבל במקומו, מצאתי אותו.

הדעה שלי על ג'ק נצרבה בעקבות מפגש ראשון מהגיהנום. אבל הדעה שלו עליי, רעה אף יותר, גובשה עוד לפני שפגש  אותי.

הוא שמע שאני נסיכה מפונקת שמגיעה לנצל את 'טוב ליבו'. בשבילו, אני יותר בעיה מפתרון.

 ההתנצחות שלנו, כשאנחנו לוחצים על הכפתורים זה של זו, חדרה לי מתחת לעור. אני יודעת שהיהירות שלו אמורה להיות הסיבה העיקרית לדחייה שלי ממנו.

הבעיה היא, ששדים ידועים ביכולת הפיתוי שלהם.

זה בהחלט יכול להיות שזה החום של טקסס שממיס לי את המח, אבל אין מצב שאשרוד את הקיץ בלי להשתיק אותו בנשיקה ולהיאבק איתו עד שהג'ינס שלו יתנדפו לו מהרגליים.

מי יודע… אולי להיות במיטה עם השד הזה זו הישועה שחיפשתי כל הזמן.

הסקירה שלי:

בואו נתחיל בתאכלס – זה ספר טוב!

ג'ק עקשן וקשוח ולא כמו הדמויות ה"כאילו" גראמפיות שמתרככות ממש מהר. הוא היה קשוח כמעט עד הסוף, אבל הוא היה מקסים!

מרדית' – אחת הדמויות הטובות שקראתי. להגיע מחיי עושר מלאים בכסף, נוחות, חנויות יוקרה וסטייל פתאום לחווה באמצע שום מקום ולישון במקום המעופש שאי אפשר לקרוא לו אפילו חדר, לצחצח שירותים של אחרים ולהיות עובדת חרוצה מהבוקר ועד הערב – זה ממש לא פשוט ונורמלי וזה וראוי להערצה אצלה.

לקחת את הכאב והטראומה שהיא עברה ולהרים את עצמה *לבד!* בכוחות עצמה בעשר אצבעות, ליטרלי, זה מראה על חוזק ועל כוחות מטורפים.

הקסם של הספר היה הקשר שלהם – סיפור אויבים שהופכים לאוהבים זה לא משהו חדש אבל פה משהו כן הצליח למשוך אותי יותר. הסיבות לכעס, הריבים הקטנים/גדולים והמחשבות שרצו להם בראש – לטובה ולרעה – היו כתובים היטב, נכונים בכמות, נכונים בלהט, מדויקים בהכל.

מצאתי את עצמי מחפשת כל רגע פנוי כדי לחזור לעולם שלהם ונהניתי מכל רגע!

יעל ועקנין

עצמאית, בלוגרית ותולעת ספרים

שתף סקירה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email