Diary of a bad boy – Meghan Quinn

ספר שהפתיע אותי בכל צורה אפשרית. 

רוראק האירי  (אחחח המבטא) – אהבתי את קטעי היומן שהוא כותב. הם היו מצחיקים ויותר מדויקים מבחינת המחשבות/רצונות וכו. הוא לא השחקן המפורסם אלא הוא המנהל של שחקני הספורט לשם שינוי.

הדמות של סאטן (Sutton) בהחלט לא הייתה שונה ומיוחדת מהרבה דמויות בז'אנר.

הדמויות הקבועות – היא ילדה טובה ירושלים והוא הbad boy האולטימטיבי. הוא משנה אותה לטובה, היא אותו והנה לכם תבנית רגילה ומוכרת – ולא רעה בכלל.

אני חושבת שדווקא קטעי היומן נתנו לספר הזה קצת יותר ייחודיות משאר הספרים באותה תבנית ואולי גם הקשר של רוראק עם אבא של סאטן. לא יכולה להגיד שלא צפיתי את זה אבל זה היה נחמד.

אז לאורך הקריאה גיליתי שמדובר בסדרה וזה הספר השני בסדרה כיון שאחד החברים הטובים שלו – Bram  – היה במערכת יחסים עם אחות של חבר אחר שלהם – Rath –  וזה היה נשמע כאילו כבר כולנו אמורים לדעת מה היה שם. וכשסיימתי את הספר ראיתי שזה אכן מוגדר כספר מספר 2 – מה שאומר שהספר הבא הוא על החבר הנוסף שלו – רת' שבספר הזה הוא שבור לב בגלל האקסית – סקירה לספר – Bossman Bridegroom.

אני לא רוצה להרוס לכם עם ספויילר אבל זה הדבר שהכי ביאס אותי בכל הספר. וחבל כי הספר היה באמת טוב לכשעצמו וגם ביחס לז'אנר. אז מי שחושש ולא רוצה, שלא ימשיך לקרוא …

.

.

העובדה שכבר באזור ה60%-70% הכל היה נראה טוב ומושלם (מה שלא הגיוני בשלב כזה של הספר) ידעתי שיהיה צורך בבלאגן בהמשך בשביל למשוך את הספר. הבלאגן איכשהו היה צפוי מראש וקצת לא הסתדרתי איתו.

לא אפרט את הבלאגן אבל הוא היה מיותר וכפוי מידי. כן, זה קצת ביאס אותי אבל עדיין המשכתי ונהניתי מהמשך הספר. משהו ברוראק פשוט גרם לי לרצות להבין אותו יותר ו"לסלוח" לו בלי הרבה לבטים.

סה"כ הספר טוב, היומן, החברים שלו ואבא של סאטן, הביאו עוד רובד לספר הזה שהרימו אותו מרמה של – עוד ספר קלישאתי. אני ממליצה בחום ואגלה לכם סוד? הספר שאחריו (לינק לסקירה) הוא גם לא. רע בכלל