The Failing Hours – Sara Ney

הניקוד שלי לספר

5/5

תקציר:

Zeke Daniels isn't just a douchebag; he's an a**hole.

A total and complete jerk, Zeke keeps people at a distance. He has no interest in relationships—most a**holes don’t.

Dating?

Being part of a couple? Nope. Not for him.

He's never given any thought to what he wants in a girlfriend, because he's never had any intention of having one. Shit, he barely has a relationship with his family, and they're related; his own friends don’t even like him.

So why does he keep thinking about Violet DeLuca?

Sweet, quiet Violet—his opposite in every sense of the word.

The light to his dark, even her damn name sounds like rays of sunshine and happiness and shit.

And that pisses him off, too

הסקירה שלי:

אז התחלתי את הספר הזה בלי באמת לדעת מה הולך להיות. קראתי את התקציר והוא היה נשמע כמעט כמו כל תקציר של גבר גראמפי שמתאהב ויוצא מהבועה שלו (שאגב, אין לי בעיה עם זה, ההפך, אני דווקא אוהבת את הסגנון). וכשהתחלתי את הספר גיליתי כמה גראמפי ועצבני הבחור!

קראתי ספרים עם גיבור שכועס על החיים אבל פה היה משהו שונה. אולי, רק אולי זה בגלל שזה היה ספר קולג'. למה זה היה שונה בגלל העובדה הזו? כי אז לא מדובר בגבר בוגר בשנות ה30 לחייו שעדיין לא שחרר מהחיים הכועסים שלו. ולא שחרר מהעבר שלו. ודווקא בגלל שזה בחור ככל הנראה באזור גיל 20, דברים יכולים להראות קצת יותר הגיוניים בכעס שלו על העולם – היי, מי לא כעס על העולם בגיל הזה?

ולמרות שספרי קולג' לא תמיד מרגישים לי מלאים ועמוקים (מרגיש לי צעיר מידי לחוות דברים כאלו בעיניי) אבל הספר הזה עמוק יותר. טוב יותר. בוגר יותר. ואולי בכלל זה היה בגלל ויולט?

זק (יחזקל?) – כמה הוא כועס. כמה הוא מורד. כמה הוא שונא ככה הוא אוהב. ככה הוא מכבד. ככה הוא נותן וזה מדהים. כי בחור שכול כולו עצבים וחוסר נחמדות גדולה הוא בעצם בחור בודד עם לב ענק – ואי אפשר שלא לאהוב דמות שכזו.

ויולט – אחת הדמויות השונות והמיוחדות שקראתי. הכל בה היה לא רגיל. התיאור החיצוני שלה, הצורה בה היא דיברה, האופן בו היא התנהלה – הכל היה כל כך שקט, רגוע, טוב וכל כך שונה מזק!

סה"כ זה היה ספר קולג' עם עומק. עומק טוב. סיפורי עבר מעניינים וחזקים. כוח נפשי עצום ואהבה ענקית! וכל זה בלי דרמות מיותרות (עוד משהו שאי אפשר שלא להעריך).

הדמויות היו כל כך שונות ומנוגדות אחד מהשנייה. דמות אחת קודרת ועצבנית שנראה על פניו בחור מושלם ביופיו מול דמות טובה, רכה ורחוקה מלהיות מושלמת הן ביופי והן בדיבור וזה מה שקנה אותי.

הכל היה כל כך תמים לשניהם! ולא רק לבחורה התמימה שבסיפור אלא גם למאצ'ו החזק והעצבני.

אני חושבת שהספר הזה נכנס לי ללב. ממש ללב. אני ממש יכולה להעריך סיפורים כאלו שמראים לנו את השונה ואת ה"פחות מקובל" כאחד שיכול לאהוב, לקבל, להעניק ולחיות טוב.

זה ספר שפשוט גרם לי לחייך ולכאוב בו זמנית אבל הכי חשוב זה ספר שגרם לי להתאהב. בשניהם. בסיפור. בתמימות. בהכל.

יעל ועקנין

עצמאית, בלוגרית ותולעת ספרים

שתף סקירה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email