The Housekeeper's Billionaire Boss – Bree Livingston

הניקוד שלי לספר

 3.5/5

תקציר:

One holiday. Two hearts. And a love language only they understand.

Molly Hines made a promise not to date after she adopted her brother’s baby. It’s been an easy rule to follow until her boss—Josiah West—invites her to spend the holidays with his family so she won’t be alone. She thought he was cute from the moment she met him six months ago. Now, she’s finding out that he’s not just cute, he speaks her language of movie lines and song lyrics.

Six months ago, Josiah West hired Molly after witnessing the cute barista getting fired. When her babysitter shows up at his apartment with Molly’s new infant, he finds out she’ll be spending the holidays alone. On a whim, he invites her home—a baby needs to be surrounded by family, right?

That old holiday magic is in the air, and these two square pegs find that it’s hard to fight it when they fit together so well

הסקירה שלי:

התלבטתי אם להתחיל ספר בגוף שלישי אבל אחרי המון (ואני רצינית שאני אומרת המון) ספרים מאותו ז'אנר שחלקם על אותו שטנץ' כולם בגוף ראשון, אמרתי לעצמי שאולי שינוי יהיה נחוץ פה מה גם שבעבר לא התנגדתי בכלל לקרוא ספרים בגוף שלישי. יותר מזה, לא ממש שמתי לב לגוף ראשון או שלישי כשקראתי בעבר.

אם סופרת יודעת לכתוב סיפור טוב, גוף שלישי יכול באמת לעשות עבודה ממש טובה בלהעביר רגשות לקורא – ופה הסופרת עשתה את זה.

אני חושבת שהדמות של ג'ושוע לא יודעת איך לכתוב בעברית את השם (Josiah) – היא מאוד מיוחדת. דמות גברית אבל מאוד שונה מהמאצ'ו המוכר והידוע. הבחור חי חיים מאוד צנועים, עובד קשה, אוהב את המשפחה שלו ולמרות שהוא בכלל ביליונר בזכות זה שזכה בלוטו.

אני חושבת שממש מההתחלה הבנתי שהוא הולך להיות דמות מיוחדת שממש אוהב.

מולי – אני נורא חלוקה לגביה. היא מצטיירת כמלאך. כאדם טהור ומתוק. וכן, היא עשהת דבר מהמם עם האימוץ של אחיין שלה והיא לא נותנת לעצמה הנחות עם העבודה וגם לא מקבלת בקלות דברים כמתנה וזה יפה וזה מכובד אבל מעבר לזה, הרגשתי שהיא זו שמקבלת את כל התמיכה ג'ושוע ומהמשפחה שלו ולא ממש נותנת בחזרה.

היא לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו והיא מעריכה והיא מעריכה והיא נחמדה אבל עדיין לא הרגשתי שהיא נתנה לג'ושוע את המקום להיפתח. להגיד לה מה הוא חושב. לספר לה על עצמו ועל החלומות שלו. ובכלל להכיר אותו יותר לעומק ולא רק כמה מדהים שהוא גבר מעניק. וזה משהו שכמעט וגרם לי להישבר. *אם* ג'ושוע לא היה קונה אותי לאורך כל הספר, כנראה שהייתי מתעצבנת על הספר בגלל מולי.

יש המון תמיכה מג'ושוע כלפי למולי וזה מדהים וזה אמיתי וזה מחמם את הלב. אבל עד שלושת רבעי ספר אני לא מצליחה לראות שזה גם קורה ההפך. למה הוא לא נפתח בפניה כמו שהיא בפניו? למה היא לא מנסה לגרום לו להיפתח כדי שתוכל לתמוך בו אם צריך.

מציירים את מולי כמלאך מושלם אבל הציפייה שלה ממנו היא לא הגיונית. אני לא אכנס לפרטים כדי לא להרוס אבל זה שבר את היופי ואת המתיקות של הספר בעיניי.

סה"כ זה ספר טוב, נקי לשם שינוי שזה לא רע בכלל כי יותר מתמקדים עד הרגש הנפשי ולא הפיזי וזה מועבר בצורה מאוד יפה למרות שאין תיאורים של מתח מיני מפורט. המשפחה של ג'ושוע מהממת ואני חושבת שיש גם עליהם ספרים – אבדוק ואם יש משהו מעניין ואם אקרא אעלה פה לינק לסקירה