Boss Man Bridegroom – Meghan Quinn
- סוקרת: יעל ועקנין
- סופר/ת: Meghan Quinn
- ז'אנר: רומן רומנטי
- הוצאה: Amazon
- מספר עמודים: 404
הניקוד שלי לספר
תקציר:
"𝙃𝙤𝙬 𝙩𝙝𝙚 𝙛𝙪𝙘𝙠 𝙙𝙞𝙙 𝙄 𝙖𝙡𝙡𝙤𝙬 𝙢𝙮𝙨𝙚𝙡𝙛 𝙩𝙤 𝙜𝙚𝙩 𝙞𝙣 𝙩𝙝𝙞𝙨 𝙥𝙤𝙨𝙞𝙩𝙞𝙤𝙣? 𝙒𝙞𝙩𝙝 𝙢𝙮 𝙦𝙪𝙞𝙧𝙠𝙮 𝙖𝙣𝙙 𝙨𝙤𝙢𝙚𝙩𝙞𝙢𝙚𝙨 𝙖𝙣𝙣𝙤𝙮𝙞𝙣𝙜 𝙗𝙪𝙩 𝙢𝙤𝙨𝙩𝙡𝙮 𝙚𝙛𝙛𝙞𝙘𝙞𝙚𝙣𝙩 𝙖𝙨𝙨𝙞𝙨𝙩𝙖𝙣𝙩, 𝙠𝙣𝙚𝙚𝙡𝙞𝙣𝙜 𝙞𝙣 𝙛𝙧𝙤𝙣𝙩 𝙤𝙛 𝙢𝙚… 𝙥𝙧𝙤𝙥𝙤𝙨𝙞𝙣𝙜.
𝙋𝙧𝙤𝙥𝙤𝙨𝙞𝙣𝙜 𝙩𝙤 𝙢𝙚."
How did I get here? My assistant, bent on one knee, holding my hand, her expectant face waiting for an answer.
Just . . . how?
How did I go from being insulted by Charlee Cox to hiring her to be my assistant? How is it that she’s chaos in color – making me crazy and my life better at the same time?
I never thought I would be staring down at her bright blue eyes begging me to go along with this ridiculous scheme I suggested.
Yes, I suggested. Like the idiot I am, I thought hey, why not start an HR nightmare and have my assistant ask me to marry her?
Confused? Don’t worry, so am I.
But try to follow along, because this is how I became Boss Man Bridegroom
הסקירה שלי:
ספר שלישי בסדרת – The Bromance Club. קראתי את הספר השני לפניו וזה היה במקרה לפני כמה חודשים מבלי לדעת שהוא היה חלק מסדרה. הספר השני נקרא – Diary of a Bad Boy (לחצו על שם הספר לסקירה עליו).
את הספר הזה לא קראתי אלא האזנתי לו באודיובוק.
אז בגדול, הספר הזה יפה. לא סתם יפה ואפשר לסיים את הסקירה אלא יפה, מצחיק (מאוד) וגם מלא ברגש.
צחקתי המון בספר הזה. ממש צחקתי בקול. כעסתי והתעצבנתי פה ושם. התרגשתי מהמחוות, מהמילים ומהמעשים ואפילו נעצבתי מאוד בחלק מסוים.
מצד שני, קצת (לא הרבה ולא ברמה שגרם לי לפרוש או להתבאס לגמרי) אבל קצת הרגשתי שהוא נמשך יותר מידי. היו כמה חלקים שאולי הייתי מוותרת או מקצרת אבל סה״כ, אחרי שקראתי הכל, אני יכולה להבין שהם אולי הוסיפו לעניין. אולי.
זה לא היה ספר קצר או בינוני. זה היה קצת לכיוון הבנינו ארוך – ובין ההתחלה לאמצע חשבתי שאני קרובה לפרישה כי זה הרגיש שזה נמשך קצת יותר מידי עד ל"אקשן" אבל המשכתי כי הסתקרנתי וכי אני אוהבת סלואו בורן אז בניית מתח זה משהו טוב בעיניי ולכן המשכתי וכמובן שאני שמחה על כך.
דבר נוסף הוא שאחרי האמצע וקצת לפני הסוף שוב חשבתי לפרוש. לפעמים שמגיעים לחלק שבו הגבר והאישה מצאו אחד את השני ויש טיפת אושר, כולנו יודעים שהולך להיות בום ובגלל הדרך הארוכה שהייתה עד שהגענו ל"אושר" חשבתי שהבום יהיה מיותר. אבל בגלל שאהבתי את הדמויות ואת הסיפור עצמו, המשכתי (למרות שבמקרים כאלו אני נוטה לפרוש).
משהו בסיפור הזה היה טוב ואמיתי למרות שבהחלט אפשר להגדיר אותו כתבניתי.
בוס ומזכירה – היינו שם.
נישואי נוחות – היינו שם.
אבל יש בספר הזה כל כך הרבה מעבר.
דמויות המשנה – רורק, אחד החברים של רת' שבו פגשתי בספר הקודם – הוא מצחיק. הוא כיפי והמבטא האירי (שמעתי את הספר באודיו) פשוט תענוג!
גם בראם – הברומנס (bromance) של רת' והבעל של אחותו (מסתבר שהספר הראשון היה עליהם) הוא גם מצחיק ממש! והקשר החברי ביניהם הורס.
סבתא של צ'רלי…. א.ד.י.ר.ה! היא קרעה אותי מצחוק 😊
היו סצנות שלא יכולתי להפסיק לצחוק וספרים שעושים לך כל כך טוב – תמיד כיף לקרוא (או להאזין) ובמיוחד שבאותו ספר אני מתגלגלת מצחוק וגם נהנית להתרגש ולכאוב יחד עם הדמויות.
ספר מלא תהפוכות. מלא רגשות. מלא אהבה. מלא צחוק ומלא חברות טובה. סה"כ מומלץ.
