Craft – Adriana Locke

הניקוד שלי לספר

5/5

תקציר:

They’re not quite enemies. Not really friends. More like frustrated balls of sexual tension and neither will give in.

 

Lance Gibson drives Mariah Malarkey absolutely crazy. He uses her office like a phone booth, takes cupcakes from the corner of her desk like she baked them just for him. She didn’t. Maybe she knew the history teacher happened to love peanut butter icing, but that was purely a coincidence. All sixteen times.

Mariah has a way of getting under Lance’s skin too. She calls him out on his crap, spoils him even if inadvertently, and seeing the librarian in skirts drives him wild. She won’t give in. It’s for the best, really, considering there’s no way he could lie to a woman like that and he’s not about to tell her the truth about himself. Not in a million years.

These two don’t hate each other. They don’t really like each other. But for this to be a friends-to-lovers story, they have to start somewhere, right

הסקירה שלי:

הספר הזה הוא חלק מסדרת The Gibson Boys.

את הספר הזה קראתי כחודשיים אחרי שקראתי את הספר הראשון מהסיבה הפשוטה שכשאני מוצאת סופרת שאני אוהבת את הכתיבה שלה, אני מנסה לא לקרוא ספר אחרי ספר שלה כדי שתמיד תהיה לי האפשרות לקרוא ספר טוב – אחרי ספרים לא טובים, במצב רוח מסוים וכו.

אז הספר הזה מיוחד מאוד כי הסופרת הוציאה את הגיבורים שלנו מהמקומות המוכרים לנו בז'אנר.

לאנס הוא מורה להיסטוריה בתיכון (כבר מקסים!)

הוא מהסוג החנון החתיך שכיף לקרוא עליהם.

הוא אוהב לעבוד עם ילדים ועוד יותר אוהב להציק לספרנית של התיכון – מריה.

אז כן, הוא פלייר מסיבה מסוימת שדווקא מאוד מעניינת ולא צפויה (בכלל!), הוא בחור טוב עם הרבה רגשות ויש בו עומק שונה מדמויות גבריות רגילות ולמרות כל זה הוא חושב שהוא שבור.

הוא עוזר לסבתא שלו (שאותה הכרתי בספר הקודם) בכל מה שהיא צריכה בבית והולך איתה ועם אחים שלו בכל יום ראשון לכנסייה ולאחר מכן לארוחה אצלה – כי זה מה שהסבתא רוצה וזה מה שהאחים יעשו (שוב, מקסים, לא?).

את מריה אי אפשר שלא לאהוב. אי אפשר שלא לאהוב ולרצות לעמוד לצידה מול המשפחה שלה!

אמא שלה באמת אחת הדמויות היותר מרגיזות שיש. הסיפור עם אחותה – לא כל כך מופרח (אני מכירה סיפור דומה לזה בחיים האמיתיים) והקשר הרופף שלהם הגיוני וברור.

לאנס אוהב להציק למריה בספריה, מריה לא ממש שונאת שלאנס מציק לה בספריה.

אבל שניהם יודעים שיותר מזה לא יהיה. שניהם רוצים דברים שונים בחיים.

שניהם בטוחים שהם לא מספיקים. הם בטוחים שהם יצטרכו להתפשר על העתיד שלהם כי העבר שלהם הכתיב זאת. שניהם בטוחים שחוץ מכמה רגעים נחמדים וטובים לא יהיה יותר מידי.

וכמו ספר רומנטי כיפי וטוב – שניהם בסוף טועים 😊 מי אמר "אושר ועושר" ולא קיבל?

ספר מעולה. מעניין אותי מאוד להמשיך הלאה לספרים הבאים בסדרה

יעל ועקנין

עורכת ספרותית, בלוגרית ותולעת ספרים

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email