Single Dad Seeks Juliet – Max Monroe

הניקוד שלי לספר

4/5

תקציר:

Dear Internet: Am I a horrible person for wanting to sabotage my work assignment—completely wreck a dating contest—because I hate the idea of love?

I know it sounds bad, but just hear me out, okay?

I (33F) work at a local paper, and two months ago, my editor assigned me a huge project—run the upcoming, highly anticipated Bachelor Anonymous contest.

In essence, I’m supposed to help a reader-nominated bachelor find his special someone, and while I should be excited to handle something of this magnitude solo, I can’t help but get queasy over how gross it feels.

Like, how cheesy could this thing get?

Not to mention, I’m the last person who should be involved in this—my dating and relationship history is a cluster. Generally, the person in charge of these things shouldn’t fantasize about lighting the whole three-ring dating circus on fire.

Anyway, men from all over Southern California, vying for the coveted bachelor role, submitted their personal ads to my paper. The readers voted, and Single Dad Seeks Juliet won by a landslide.

Enter Mr. Bachelor Anonymous (40M), the single dad Romeo seeking his Juliet.

Blah, blah, blah, right? Wrong.

You guys—and I cannot stress this enough—this guy is the ultimate man in a six-foot-three, chiseled-muscle, freaking Adonis package with aquamarine eyes that would haunt the dreams of an insomniac.

He’s a former Navy SEAL, successful business owner, motocross-riding, charming, supportive, funny-as-heck single dad, and the more time I spend with him, the more I want to bring this contest thing crumbling to the ground for an entirely different reason.

Real talk: I think I’m falling for him.

Me, the woman who despises love, might be falling for the completely off-limits Bachelor who I’m ironically assigned to help find love, while five other women think they’re the only contestants competing for his heart.

So, Internet. Am I scum? Or is all fair in love and war

הסקירה שלי:

לזוג הסופרות מקס מונרו יש כמה וכמה ספרים טובים. קראתי לא מעט ספרים שלהן ואולי בודדים או אפילו רק אחד בודד לא אהבתי. יש להן יכולת כתיבה סוחפת אבל בלי להוסיף דרמה מוגזמת, סיפורים מורכבים וכאבי ראש. הכתיבה שלהן מרגישה כמו ריצה קלה… מתחילים את העמוד הראשון ואז מרימים את הראש וקולטים שכבר עברו כמעט 40% ספר.

הספר הזה הוא על ג'ייק, אב חד הורי שהבת שלו רושמת אותו לתחרות בעיתון מקומי שבה הוא יצא לדייטים כדי למחפש את האחת שלו.

הולי היא הכתבת בעיתון המדובר והאחראית על התחרות כולה.

ג'ייק צריך להיפגש עם חמש נשים שונות, כל אחת מקבלת דייט אחד ולכל הדייטים צריכה להתלוות הולי.

ג'ייק היה דמות מעולה לדעתי. אב חד הורי, יוצא צבא, הבת שלו היא החיים שלו והוא בעל חברת בנייה. להגיד שהוא לא ידע ו/או רצה להיכנס לתחרות הזו זה לשון המעטה.

הולי הייתה מהממת. היא בדיוק יצאה ממערכת יחסים מאוד ארוכה (מאוד!) ולהיות אחראית על התחרות זה הדבר האחרון שהיא רצתה לעשות. להולי יש את אבא שלה והוא התוספת המושלמת לספר הזה. הוא היה מצחיק וחמוד ואבא זורם והיו סצנות שאני נשבעת צחקתי בקול והתפחדתי בשביל הולי בו זמנית!

הדיאלוגים בין ג'ייק והולי היו טובים אם כי מעטים לדעתי. זה הרגיש שהולי לומדת להכיר את ג'ייק יותר מאשר הוא לומד להכיר אותה אבל זה לא היה ברמה שזה הרס לי את הספר את הסיפור. זה אפילו יותר כהערה צדדית.

הספר היה מצחיק! מקורי! הדמויות היו טובות ממש. גם הראשיות וגם המשניות (הבת של ג'ייק, האבא של הולי והחבר הכי טוב של ג'ייק) – הכל זרם בצורה ממש יפה והסיפור פשוט עבד.

כן הייתי רוצה לראות עוד קצת פגישות אישיות ודיאלוגים לא שטחיים לפני שמגיעים לשלב המכריע בספר אבל שוב, זה לא משהו שהרס.

הספר הזה טוב כי הוא כיפי, עם דמויות טובות והסיפור יפה.

את הספר הזה גם שמעתי באודיו (לאחר הקריאה – כי למרות התלונה הקטנה שלי, הוא עדיין היה טוב) והקריינים הם אלכסנדר סנדיס (Alexander Cendese) וסטפני רוז (Stephanie Rose) – ששניהם פשוט מעולים! לדיבור של אלכסנדר יש קצב כזה מהיר וכיפי והטון שלו נשמע משועשע וזה מאוד התאים לדמות. לסטפני יש קול מתוק והמונולוגים הפנימיים של הולי בקול של סטפני היו מושלמים לחלוטין!

יעל ועקנין

עורכת ספרותית, בלוגרית ותולעת ספרים

שיתוף

דילוג לתוכן