Crashed – Julie Kriss

הניקוד שלי לספר

5/5

תקציר:

 

I have a crush on my new neighbor. The one that everyone hates.

I know all the rumors in the neighborhood. Andrew Mason is rich. He’s gorgeous. He’s a recluse. He’s a genius. He’s a jerk. The sign he puts on his porch on Halloween makes all of the kids cry.

Oh, and a car crash seven years ago left him in a wheelchair.

He seems to think that’s going to put me off.

I’m determined to get his attention, though he doesn’t want company. I can’t help it. I want to know what makes a man so beautiful and so complicated tick. I want to know what goes on in his brilliant, good-looking head. I want to know if his muscles feel as awesome as they look. I want to break down his defenses.

But if I can break down Andrew’s defenses, then he can break down mine. What starts out as a battle of wits becomes… something more. Something hotter. Something neither of us expected.

When two damaged people crash into each other, they either destroy each other… or they fall in love

הסקירה שלי:

לספר הזה הגעתי דרך המלצה של חברה. ביקשתי ממנה ספר שיש בו גיבור נכה כי קראתי ממש מעט סיפורים כאלו וגם אלו שקראתי, לא כולם היו מוצלחים בתיאורי הרגשות והמלחמות הנפשיות / פיזיות של הגיבור.
אז הספר הזה הוא ספר שני בסדרת Mason Brothers אבל כמובן שאפשר לקרוא אותו כספר בודד.

הספר הוא על אנדרו שכבר שבע שנים הוא בכיסא גלגלים בגלל תאונת דרכים. הוא סגור בביתו וכל המטפלים הרפואיים מגיעים אליו הבייתה וגם משלוחי אוכל וכו' או שאח שלו, ניק, מביא לו כשהוא מגיע אליו כי הם עובדים יחד. בסלון של אנדרו.

אנדרו וניק כותבים קומיקס. כלומר, ניק כותב ואנדרו מצייר. אנדרו הוא גם גיק מחשבים כזה שיודע לפרוץ לכל תוכנה ואתר שהוא רוצה (גיק, אמרתי!)

ויש לנו גם את טסה. טסה קיבלה בירושה את בית סבתה שלא הכירה. טסה ברחה מהחיים שלה בלוס אנג'לס לבית שירשה שנמצא במקום חדש ורחוק בתקווה להתחיל מחדש.

אנדרו הוא גראמפי במיוחד (חולה על הגראמפים האלו). הוא לא רוצה קשר עם אף אחד מהשכונה (וכולם כבר ניסו) ובטח שלא עם טסה. הוא קשוח. קודר. כועס על העולם ובעיקר על עצמו. הוא גר בבית לבד ולא יוצא ממנו בשום מצב. נכון, זה חיים מאוד עגומים וקודרים אבל את אנדרו זה לא מעניין. אבל כמובן שככל שהתקדם הספר גילינו את הלב הטוב שלו, האכפתיות, הרצון לדאוג לה, הרצון שלו לחיות והרצון שלו אליה.

הדמות של טסה הייתה קשוחה גם היא למרות הנראות העדינה שלה. היא לא הייתה וותרנית. היא הייתה לוחמת אמיתית ובעלת מודעות עצמית מאוד גבוה. היא הייתה חברמנית מההתחלה ודווקא אצלה גילינו את הנפש השבורה ככל שהספר התקדם.

הספר הזה מלמד אותנו שלפעמים אנחנו רואים את האנשים השבורים מבחוץ. בין אם זה הנראות שלהם, ההתנהגות שלהם, האופי שלהם או שהם פשוט אומרים חד וחלק כמה הם שבורים ואז יש את הסוג השני שהם אנשים שנראים מושלמים מבחוץ. הם נראים מאושרים, בטוחים בעצמם ובעצם בפנים מתחוללת סערה רגשית ונפשית. הנפש שלהם שבורה והם סוחבים מטען כבד.

כששני אנשים שבורים ואבודים מוצאים אחד את השנייה – זה יכול להפוך לדבר שיאחה אותם.
וזה הסיבה שהחיבור של אנדרו וטסה היה כל כך מיוחד. כל כך עמוק. כל כך מתאים. החיבור שלהם היה ממש כמו שזה נשמע – חיבור. הם היו שני חלקים לא שלמים עד שהם מצאו אחד את השנייה.

אהבתי את הסיפור הזה כל כך שקראתי אותו פעמיים והאזנתי לאודיו עם הקריין ג'ו ארדן שהקול שלו כל כך ייחודי וכל כך התאים לדמות של אנדרו שזה עלה על הציפיות שלי כשדמיינתי את הקול של אנדרו בראש.

יעל ועקנין

עורכת ספרותית, בלוגרית ותולעת ספרים

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email