Look the Part – Jewel E. Ann

אין כמו פרולוג שבו הגבר שותה ונוהג שגורם לי לשנוא אותו בטירוף. את הגיבור הראשי. לשנוא. זה קשה לי. זה משהו שלא עובר אצלי בשום דרך, בשום מצב, בשום צורה. גם אם זה ספר.
אבל
וכן, יש אבל כי המשכתי לקרוא ולא פרשתי כמו שציפיתי שיקרה.
המשכתי לקרוא כי
א – אני ממש התעניינתי בספר עפ התקציר שלו.
ב – לא יודעת למה המשכתי. אולי כי לכולם מגיע הזמנות שנייה.

היה לי קשה עם פלינט בהתחלה. היה לי גם קשה עם הלן.
וזה מצחיק כי זה ספר שבאוטומט שלי אני פורשת. אם קצת מעצבן אותי ומציק לי דברים בספרים, אני פורשת. יש כל כך הרבה ספרים טובים שחבל לבזבז זמן על להמשיך בכוח. אבל כמו שהתחלתי את הסקירה, גם במקרה הזה, אחרי שקצת התרגזתי עליהם, המשכתי כי כנראה שהסופרת יודעת לכתוב בצורה כזו שאת מתעצבנת על הדמויות אבל ממש רוצה להמשיך לקרוא עליהם. להבין אותם. לסלוח להם.

אני קוראת המון ספרים בז'אנר וחלקם נחשבים ככתיבה טובה, חלקם כתיבה בינונית וקראתי אפילו כתיבה "לא רעה" ונהנתי מכל הספרים האלו (חוץ מאלו שפרשתי) בדרגה כזו או אחרת. במודע התרחקתי מספרים שיש בהם עומק קשוח מידי או "סיבוך" כואב מידי אבל אני יודעת שגם אני לפעמים צריכה את העומק הזה, את הכאב הזה שבספר ואת ההתמודדות של הדמויות כדי להמשיך ולהנות מכל סוגי הספרים בז'אנר.

אז זה ספר ראשון שלי של הסופרת ואני בהחלט מצטערת שלא הכרתי אותה לפני. הסיפור עצמו בבסיס שלו מיוחד. היא לא לקחה תבנית מוכרת ובנתה ספר סביב זה. היא לא לקחה קלישאה ידועה והכניסה אותה פה ושם. ואפילו סצינות הסקס ההו כה חשובות לחלק מהקהל שקורא את הספר היא כתבה בעדינות חצי מרומזת חצי בוטה ועדיין מצוינת בכמה רמות מסצינות סופר מפורטות שקראתי.

הדמויות היו כל כך פגומות ומושלמות בו זמנית שזה היה מהפנט.
הכאב של כל אחת מהדמויות ממש נכנס לי ללב.
העובדה שהיא בנתה סיפור שיכול להיות כל כך מציאותי וכל כך אמיתי זה היה פשוט מהפנט וסוחף עד לרמה שלא הצלחתי לקלוט איך סיפור כל כך רגיש, כואב, אמיתי, שבור ושלם הוא לא סיפור אמיתי על זוג שקיים במציאות.
הסיפור היה מלא בכל הפרטים הרצויים. כל פרט קיבל תשומת לב וכל דבר היה חשוב בספר הזה.

זה ספר שלאחר קריאה יותר קל לתאר את התחושות מאשר לעבור על הסיפור או הדמויות.
כמו טיפול במוזיקה שעושה אלן, הספרים הם גם סוג של תרפיה. לקרוא אותם יכול לגרום לנו להסתכל על החיים שלנו. על הטוב שיש בחיים שלנו. על המחסור של משהו שיש בחיים שלנו והדרך הנכונה להתמודד עם החיים שלנו. וספר שכזה הוא בהחלט תרפיה. הוא לא בריחה קלילה מהמציאות אבל הוא כניסה לעולם שגורם לך להרגיש, לחוות, לכעוס, לבכות, להתרגש ולשמוח – וחיבור לרגשות זה בהחלט סוג של תרפיה.

ספר ראשון שלי של הסופרת ואני לא חושבת שהוא יהיה האחרון. מומלץ!