Royally Screwed – Emma Chase
- סוקרת: יעל ועקנין
- סופר/ת: Emma Chase
- ז'אנר: רומן רומנטי
- הוצאה: Amazon
- מספר עמודים: 276
הניקוד שלי לספר
תקציר:
Nicholas Arthur Frederick Edward Pembrook, Crowned Prince of Wessco, aka His Royal Hotness, is wickedly charming, devastatingly handsome, and unabashedly arrogant; hard not to be when people are constantly bowing down to you.
Then, one snowy night in Manhattan, the prince meets a dark haired beauty who doesn't bow down. Instead, she throws a pie in his face.
Nicholas wants to find out if she tastes as good as her pie, and this heir apparent is used to getting what he wants.
Dating a prince isn't what waitress Olivia Hammond ever imagined it would be.
There's a disapproving queen, a wildly inappropriate spare heir, relentless paparazzi, and brutal public scrutiny. While they've traded in horse drawn carriages for Rolls Royces, and haven't chopped anyone's head off lately, the royals are far from accepting of this commoner.
But to Olivia, Nicholas is worth it.
Nicholas grew up with the whole world watching, and now Marriage Watch is in full force. In the end, Nicholas has to decide who he is and, more importantly, who he wants to be: a King… or the man who gets to love Olivia forever
הסקירה שלי:
את אמה צ'ייס אני מכירה מהספר המתורגם שלה – להסתבך איתך וספר ההמשך להסתבך איתך שוב.
ולא רק שהספר הראשון היה טוב בעיניי, גם השני לא היה רע למרות שאני נוטה לא לקרוא ספרים שיש להם המשכים – אני מעדיפה לסיים סיפור בספר אחד ולעבור הלאה.
לא אוהבת להמשיך לחפור על החיים שלהם אחרי הHEA כי תמיד מגיע עוד בעיה עוד קונפליקט ועוד כאב ראש.
את הספר הזה בחרתי בגלל הסופרת וגם בגלל המלצה מחברה – החלטתי לשמוע אותו באודיו כי אני אוהבת את הקריינים שיין איסט ואנדי ארנדט.
מתוך 28 פרקים באודיו, עצרתי ב14 וגם זה אחרי שהכרחתי את עצמי להמשיך אחרי פרק 11 בערך.
הסיפור עצמו יפה ואגדי כזה – הוא נסיך (עם מבטא בריטי הורס) שמגיע לניו יורק ומתאהב באחת העם (אמריקאית לא פחות). הוא לא יכול להיות איתה אז הם "מעבירים את הזמן יחד" עד שיצטרך לחזור לממלכה שלו.
אבל ובעיניי יש אבל – הותשתי.
היה הרבה כלום לאורך כל כך הרבה פרקים שהאמת, אם לא הקריינים, הייתי עוצרת מזמן.
אני אוהבת את הכימיה של הקריינים האלו ואני אוהבת את הטון שהם מביאים לספרים אבל אפילו הם לא הצליחו להציל את הספר הזה בעייני.
אני ממש ניסיתי לשכנע את עצמי להמשיך כי התקציר של הספר הראה כל כך פוטנציאל ומתאים לסגנון שאני בדרך כלל אוהבת אבל משהו שם לא עבד בעיניי.
סורי – אני פרשתי.
נ.ב – משהו קטן וממש הזוי – הבחור על הכריכה לא דומה קצת להראל סקעת? או שאני ממש מדמיינת…?