My Professor – R.S. Grey
- סוקרת: יעל ועקנין
- סופר/ת: R.S. Grey
- ז'אנר: רומן רומנטי
- הוצאה: Amazon
- מספר עמודים: 315
הניקוד שלי לספר
תקציר:
Young and naïve—those are his exact words.
Professor Barclay views me as a nuisance, a disruption of his otherwise obedient class and perfectly regimented life. His bad impression of me stems from a simple misunderstanding, and when that impression sours from bad to worse, he decides to make an example out of me in front of the entire class. Every other female student in that auditorium looks on, longing to trade places with me, wishing they were the object of his attention. It’s humiliating. I want nothing to do with him or the tension growing between us, but he feels inescapable.
Deep down, I know I have a crush on him. It’s a shameful feeling I refuse to give life to.
Not that it matters—nothing can come from it. Besides our mutual dislike for one another and the fact that he’s my professor, there’s an age gap that should be warning enough.
While we might cross the line once—the dark glance across a dimly lit bar…the metallic sound of the bathroom door locking behind us…his hand slowly sliding up my skirt—I know it’s a boundary I can’t break again.
Now, more than ever, he’s off-limits.
After four years apart, I’m a brand-new hire at his firm. I’ve convinced myself he won’t remember me. I’m safe here in the wolf’s den.
It’s funny, isn’t it? How easily we can delude ourselves if only we want something bad enough.
Nothing has changed.
That same friction roils between us. My gaze still flees from the chill of his glacier blue eyes. I try to stay out of his way, to keep my distance, but like always we feel inevitable. Fate seems to think I belong in the arms of my old professor, and raging against fate…well, that’s a battle we’re all bound to lose
הסקירה שלי:
סקרתי מרצון עותק חינם של הספר הזה.
קראתי כמה מהספרים של R.S Grey ואני אוהבת את הסיפורים הקלילים אך העמוקים שלה.
הספר הזה היה משהו אחר.
זה לא היה קליל כמו שאני רגילה אבל זה גם לא היה כבד ממש. אני מניחה שזה היה בין לבין.
ג'ונתן ברקלי AKA הפרופסור היה תעלומה עבורי כמעט עד הסוף!
אני ממש אהבתי את הכוח שלו! הוא הצליח להרחיק את עצמו (בערך) ממשהו שהוא באמת רצה!
היו לי רגשות אהבה-שנאה כלפיו בשלב מסוים.
אף פעם לא הייתי כל כך בקונפליקט עם עצמי לגבי דמות לאורך הספר כמו שהייתי עם ג'ונתן וגם עם אמיליה.
בהתחלה אהבתי את אמיליה. נשבר לי הלב על סיפור הרקע שלה וחשבתי שהיא ממש אמיצה. אהבתי גם שהמשיכה כלפי יונתן לא הגדירה אותה.
אבל בשלב מסוים זה כן הגדיר אותה. ואיפשהו הרגשתי פחות שאני מחבבת אותה ויותר כאילו אני מנסה להבין אותה ואת ההתנהגות שלה.
עם זאת, באמת לא יכולתי להפסיק לקרוא את הספר הזה.
רציתי לדעת מה הולך לקרות.
מה יהיה איתם ומתי הם יגיעו לאותו רגע חשוב כלום לא ישנה והם יהיו ביחד!
האחים של אמיליה היו תוספת נחמדה לסיפור שלה. הם היו חשובים בשלב מסוים ואז נוחים מדי בשלב אחר.
הספר הזה היה מסקרן! זה היה דיי סטימי ואפילו עם הקפיצה של 4 שנים, הרגשתי שזה זורם.
אבל אני עדיין מרגישה בקונפליקט עם שתי הדמויות! אהבתי אותם אבל אני גם עדיין רוצה לצעוק עליהם.
אני מניחה שזה מה שמייחד את הסיפור הזה.