Give Me More – Sara Cate

הניקוד שלי לספר

 3.5/5

תקציר:

I’m a scoundrel

Playboy. Man whore.

Basically, I get around, and I’m not afraid to admit it.

So when my best friend opens up Salacious Players’ Club and asks me to head the construction, how could I say no?

Now we’re on a cross-country road trip touring other kink clubs, and I couldn’t be happier.

Life is good.

Then Hunter suddenly asks me to sleep with his wife…while he watches.

I’ll do anything for my best friend, but this is the one request I should say no to.

Isabel is the woman of my dreams, but she’s his.

And the exact reason I should say no is the one reason I say yes.

Because it’s not only Isabel I want.

These are the two most important people in my life, and if we go down this path, how will I ever be able to walk away?

I’m not sure my best friend understands just how much I’m willing to do for him—and why

הסקירה שלי:

ספר ה-MMF הראשון שלי!

התחלתי את הסדרה הזו לאחר שקראתי את הספרים הקודמים בסדרה, אז ידעתי למה לצפות. או לפחות חשבתי.

אבל עשיתי את זה, קראתי MMF, ויש לי כמה דברים להגיד.

זה מצחיק, אבל הדברים של הכביכול k!nk לא היו "קשים" כמו שחשבתי. חלק מזה היה לוהט, חלק מזה היה ממש לוהט, וחלק לא ממש היה הטעם שלי.

הדמויות בהחלט היו מסקרנות!

רציתי לדעת על דרייק מאז הספר הראשון! חשבתי שהוא שונה לגמרי וגיליתי מישהו רגיש, מתוק ומאוד רגשני. הדברים שהוא אמר והמחשבות שעברו לו בראש הפתיעו אותי. בקטע טוב! אני חושבת שמתוך שלושתם, דרייק היה זה שאהבתי יותר. הוא זה שכבש את ליבי.

איזבל הייתה מתוקה אבל די חסרת עמוד שדרה. לא בהכרח בצורה לא טובה כי נראה שזה משהו שהיא דיי שאפה להיות, חסרת עמוד שדרה. רק שאני אוהבת יותר את הגיבורה עם עמוד שדרה ורצון משלה.

האנטר היה זה ש"עשה את הבלגן" מלכתחילה, אבל הוא גם ידע את זה ולקח אחריות מלאה.

הכימיה בין השלושה הייתה מדהימה לחלוטין! דברים שלא ידעתי שהם בכלל אפשריים!

עם זאת, אני חושבת שהכימיה בין דרייק להאנטר הייתה אפילו טובה יותר ולוהטת! הרבה הרבה יותר. שנות החברות ביניהם הורגשו בכל צעד שהם עשו.

בגדול, אני קוראת רומנטיקה בשביל אהבה ורומנטיקה; הקטעים הספיסיים הם חלק הבונוס בסיפור. אז היה לי קצת קשה להרגיש אהבה אמיתית בין שלושה אנשים, מערכת היחסים הפוליאמורית. אולי זה בגלל שאני בן אדם רכושני, כמו אמרסון, ואני לא יכולה לחשוב על מישהו אחר עם בן הזוג שלי. אני לא יכולה לראות את בן הזוג שלי מאוהב במישהו אחר. אני לא יכולה לראות מישהו אחר נוגע בבן הזוג שלי.

זה לא אני מעבירה ביקורת על צורת החיים הזו, ממש לא; אני מאמינה שכל אחד חופשי לעשות מה שהוא רוצה; רק שכשאני קוראת רומנטיקה, אני רוצה לקרוא את מה שאני אוהבת, מה שמושך אותי, מה שעושה לי נוח בלב.

אני אוהבת רומנטיקה בין שני אנשים – גבר או אישה.

והדבר האחרון – לא אהבתי יותר מדי את האפילוג כי הוא לא התאים לכל אווירת הספר. בכלל. הרגיש קצת תלוש.

בסך הכל – ספר לוהט, קריאה טובה, סיפור מרגש. עם זאת, כנראה ה-MMF האחרון שלי.