All The White Lies We Tell – Garry Michael

הניקוד שלי לספר

 5/5

תקציר:

After missing out on the chance to represent the United States in the last winter games, Isaac McAllister’s focus was second to none. He spent the past few years away from his family training for this moment. He had a dream, a dream that only came every four years and he would do anything he could to make it happen. Even if it meant breaking hearts along the way. Olympic gold was the prize, love would just have to wait.

Canadian Foster Donovan had it all. Money, fame, and good looks. But what his peers truly envied was his natural talent on the slopes. Two-time world champion and defending Olympic gold medalist, Foster would do anything to defend his status as the best of his generation and join the ranks of the greatest alpine skiers. Even if it meant crushing the dreams of the only man he’d ever loved.

What would Foster and Isaac do when the price of their ambition became a heartache for the other?

A dream four years in the making. Two countries. Two men. One Olympic gold medal. All The White Lies We Tell is a story about rivals turned lovers vying for the same glory.

הסקירה שלי:

תכננתי לקרוא את הספר הזה כבר זמן מה, וסוף סוף הייתה לי הזדמנות לעשות את זה, ואלוהים אדירים אני לא מבינה למה חיכיתי??

זה הספר הראשון שלי של הסופר הזה, ואני לגמרי מכורה! 😍

הספר הזה היה כל כך מלא ברגשות שפשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו.

איך אפשר? נפלתי חזק! שני הגיבורים המקסימים האלו מאק (Isaac McAllister) ופוסטר דונובן, שחקנים האולמפיים האלו שכבשו את ליבי וכל מה שאני רוצה שמישהו ידבר אים ויבקש שהם יאמצו אותי. ככה בקטנה לאיזה שנה שנתיים או אולי חמש. פלייזזזז!

מאק לא היה מה שחשבתי שהוא יהיה בהתחלה; הוא היה הפתעה מוחלטת.

ואתם יויודעים מה? גם פוסטר!

שניהם נתנו לי משהו שלא ציפיתי לו – וזה היה מלא רגשות!

לאורך הספר הרגשתי עצובה וכל כך שמחה; פחדתי עבור כל אחד מהם ופחדתי על שניהם ביחד, והרגשתי את הבלאגן של המירוץ ואת הטירוף של הניצחון. הבנתי אותם, גם כעסתי מאוד(לא עליהם. בשמם.), והדבר הכי חשוב, הרגשתי כל כך הרבה אהבה שלא ציפיתי להרגיש כי לא ציפיתי לצלול לתוך הנשמות שלהם ככה. לא ציפיתי לקבל כזו חתיכה מהלב שלהם.

זה פשוט הפך את הסיפור הזה להרבה יותר מיוחד כי – הם התחילו כמשהו אחד, והם התפתחו וגדלו ממש מול העיניים שלי והפכו לגרסה אפילו יותר טובה של עצמם; זה היה פשוט מדהים!

רק לאחרונה התחלתי לקרוא ספרים עם קצת יותר אנגסט (קראתי ספרים ללא או עם אנגסט נמוך), והספר הזה (עבורי לפחות) נחשב כספר עם אנגסט בינוני, וממש אהבתי כל דקה ממנו!

הכתיבה, הדמויות, העלילה, הספורט, הספייס (סטים), הו ג'יזס מריה, איזה ספייס – זה ספר MM ראשון שני קוראת שגבר כתב ו…. וואו! כל התחושות שהספר הזה נתן לי – אני ממש רוצה למחוק את המוח שלי ולקרוא את הסיפור הזה שוב!

זה בהחלט, ללא ספק ספר חובה!