מסעותי עם חמותי - מאירה ברנע גולדברג

את הספר הזה לא קניתי רק בגלל הכריכה שלו. שם הספר היה נשמע לי מאוד לא מושך (מודה, אין לי שום בעיה עם חמותי, ההפך, היא אישה מדהימה ואני מודה לאל עליה) והכריכה עצמה לא נראתה כמו הכריכות שאני מכירה ורגילה אליהם.
משום מקום חברה טובה החליטה להפתיע אותי וקנתה לי אותו במתנה. לאחר מכן החלטתי לחפש מידע עליו ברשת ובהחלט מצאתי המון המלצות עליו בקבוצות הספרים אז החלטתי לשמור אותו ולא להחליף. בנוסף, אחרי קריאה מעמיקה בתקציר שמתי לב לעובדה שמדובר בספר שונה מתבנית הרומנים שצצו מכל פינה וכבר נראו דומים מידי אחד לשני ולכן שמחתי להתחיל לקרוא אותו.

אז הספר הוא על שירה, סופרת אשר ספרה החדש לא ממש מתרומם, שזה לכשעצמו מעכיר את מצב רוחה הירוד גם ככה, בנוסף, היא חושדת שבן זוגה, ליאור, מתרחק ממנה ואף בוגד בה ועם כל זה, חמותה, דליה, לא כל כך מאושרת מבחירת בנה ומוצאת לנכון לציין זאת לא פעם מולה ולא בנעימות יתרה.
כאשר שירה כבר חושבת ברצינות להתגרש, היא מגלה שהיא בהריון ומתלבטת אם לשמור את הילד, לספר לבעלה או לגמור את הכל בהפלה מהירה וסודית. אך עוד לפני שהיא מגבשת החלטה, ליאור מודיע לה שדליה, הלוא היא חמותה ה"אוהבת", עוברת לגור איתם לתקופה לא קצובה עקב בדידות והתקפי חרדה שהיא עוברת.

אז דעתי על שירה לא ממש טובה, היא טיפוס דיי אנוכי ומרוכז בעצמו בעיניי. היא מאלו שרואים הכל שחור והדעות שלה לפעמים מאוד קיצוניות. אימפולסיבית היא לא, שזה יחסית טוב, אחרת הספר היה מסתיים אחרי 10 עמודים.
שירה מתמודדת עם בעיות אכילה ולאורך הספר מתארת את המצב השלילי בבית והריחוק שקיים בינה לבין בעלה. 

בעוד שירה מתמודדת עם לבטים רציניים לגבי ההיריון, בעיות האכילה שיש לה והספר הלא מוצלח, היא מחליטה לבדוק אם בעלה אכן בוגד בה ומקווה שזה מה שייתן לה את ה"אישור" הסופי להפסקת ההיריון.
דליה, בדרך חטטנית כזו או אחרת, מגלה על חשדותיה של שירה ובאופן מפתיע מיד עוברה לצד שלה ומחליטה שיש צורך לעקוב ו/או להתעמת עם הבן הבוגדני שלה. פה מתחיל להירקם קשר מוזר ואולי אפילו חברי בין דליה ושירה בניסיון לשפוך אור לגבי בגידתו של ליאור. בתהליך הזה, יורדות המגננות בין שירה ודליה ולאט לאט הן מגלות אחת את השנייה בהבנה ובהכלה שלא הייתה לפני כך.

האמת, היה לי מעט קשה לכתוב סקירה לספר הזה מבלי לעשות ספוילרים או לכתוב לעומק מכיוון שהספר הזה, טוב ככל שיהיה, הוא מעט שטחי וקשה למצוא בו מי יודע מה עומק. בעיניי, הספר היה אתנחתא מבורכת, קריאה מהנה, מעט מותחת ומסקרנת וכמובן חיוך גדול בסיום הספר.
הספר בהחלט מוגדר אצלי כספר קליל שאולי רק קצת גרם לי להתרגז על הגיבורה ואף על חמותה לא פעם